אינטואיציה ולוגיקה
וכך, בחששות כבדים המלוות בתקוות שמשקלן כגרגר אבק, אני שב לשאול אותך על אחד הנושאים האהובים עליי. זאת מתוך תקווה, גם אם גרגירית, שנוכל להתקדם מעט יותר מהפעמים שעברו.
- טענתי: אף שהלוגיקה היא הכרח (ולפיכך היא נמצאת בקומה הראשונה של הידיעה ו/או השיפוטים של בני האדם), הרי יש קומה בסיסית יותר מתחתיה שהלוגיקה תלויה בה.
- אני לא מתכוון לעקרונות המודאליים שבהם ועליהם התווכחנו בעבר. אותם כרגע בוא נשים בצד.
- אני מתכוון ליכולת האינטואיטיבית שאתה ואני מאמינים בקיומה.
- שאלתי: האם תסכים שהכושר האינטואיטיבי שלנו נמצא במעמד בסיסי ו"ראשוני" יותר ממעמדה של הלוגיקה?
- דעתך?
דעתי שהשאלה לא מוגדרת היטב. אם כוונתך לשאול מה עלינו לעשות כשיש התנגשות בין לוגיקה לאינטואיציה, אזי תשובתי שבמצב כזה האינטואיציה נדחית כי הלוגיקה היא הכרחית והאינטואיציה לא. אבל זה לא בגלל שהלוגיקה בסיסית יותר אלא מפני שהיא הכרחית יותר. כך למשל אם יש לי אינטואיציה שגם X וגם לא X אז היא נדחית.
אפשר לראות גם שבמקרה שישנה סתירה בין הלוגיקה לאינטאוציה, אותו אדם שאומר שישנה סתירה בחר בתחילה בלוגיקה, משום שאותו אדם בחר לקבוע שישנה סתירה ושהוא צריך להשליך דבר אחד מעליו על פני לקבוע שאין סתירה (בצורה לא לוגית).
נראה גם שאפשר להגיד שישנה היררכיה באינטואציות לפי מידת הבהירות שלהם והקוהרנטיות והאינטואיציה שעליה עומדת הלוגיקה היא בסיסית ביותר. שהרי האינטואציה שעליה עומדת הלוגיקה, היא אינטואיציה שבלעדיה לא ניתן ליצור מחשבות עקביות, ומחשבות שאינן עקביות חסרות רלוונטיות שכלית כלפינו.
מסכים להערה הראשונה. לגבי השנייה, אני מסכים שיש היררכיה בין אינטואיציות (ולכן השאלה לא מוגדרת היטב, כי היא מניחה שיש תוקף נתון כלשהו לאינטואיציה). אבל אני תוהה כבר מזה זמן האם באמת הלוגיקה מבוססת על אינטואיציה, שכן בעיניי היא לא טוענת מאומה ולכן לא צריך לבסס את וטענותיה על משהו. היא פשוט מצביעה על קשרים בין דברים והם כאלה בגלל היותם כאלה. לא צריך בסיס לזה. נדמה לי שאפילו כתבתי פעם שהאינטואיציה היא יסוד הלוגיקה, אבל היום אני נוטה לא לחשוב כך.
1. אתחיל מהמשפט האחרון שלך:
"האינטואיציה היא יסוד הלוגיקה".
2. משפט זה מבטא בדיוק את טענתי.
3. הכושר האינטואיטיבי הוא לדעתי "צלם האלוקים" שבאדם. עד כמה שניתן לומר שאלוהים ניחן בדעת ובידיעה, הרי ידיעתו היא מלאה ובלתי אמצעית ואיננה תלויה בציר הזמן.
בה במידה גם הכושר האינטואיטיבי (שהוא עצמו נטע בנו) הוא מלא, בלתי אמצעי ו"על-זמני".
4. לעומת זאת הלוגיקה מבטאת את הצד האנושי שברוח האדם ככל שהיא בעלת אופי דיסקורסיבי: היא בונה את מושאה חלק אחר חלק (מנימוק למסקנה), היא עושה זאת באופן מתווך, ולפחות מבחינת האדם היא יוצאת מהכוח אל הפועל בתוך ציר הזמן.
5. בקצרה: הלוגיקה משיגה את מושאה (נניח כאשר היא יוצרת הגדרה או טענה) כ"חיקוי" חיוור לאופן שבו האינטואיציה עושה זאת.
6. הכושר האינטואיטיבי הוקנה לנו על ידי אלוהים ע"מ שנוכל לפלרטט קצת עם האמיתות המטפיזיות (שהוא עצמו עומד במרכזן).
7. מבחינה זו הלוגיקה מתאפשרת (ואלי אף נובעת) מהכושר האינטואיטיבי.
8. מן העובדה שאנו מכריעים, כדבריך, באמצעות הלוגיקה בין אינטואיציות סותרות לא נובע שהלוגיקה "הכרחית" יותר.
9. הנימוק משום שהשאלה שלי לא הייתה אודות מקרים ספציפיים של הכרה אינטואיטיבית אלא אודות מקורותיה הראשונים של רוח האדם (שבתוכם נמצאות גם האינטואיציות והלוגיקה).
נדמה לי שכעת כבר הגענו לשלב הסופי. כל אחד אמר את דברו, והבוחר יבחר.
זה היה זריז. לא ממש מנומק וענייני אבל בהחלט זריז. אם קצת מאמץ מצידי אני יכול לדמיין עולמות אפשריים שבהם קריטריוןן פילוסופי מהסוג הזה ישרת את בעליו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer