אינטואיציה

סליחה על הדייליי,
שאלתי מדוע נכרי צריך לכוון בז' מצוות דבני נח לשמה? וענית" עשיית ‘מצווה’ פירושה ציות לציווי ועשיית הדבר מחמתו",
אך ביסוד השאלה התכוונתי שהסיבה שהנכרי יעשה ז' מצוות כנראה כי הוא רואה בהם דבר טוב, וע"פ הראיה מן המוסר זה אומר שהוא מניח את אלוהים, ואם ככה ממילא הוא עושה בגלל ציוויו.
ושמא, ניתן לשאול שאלה דומה על אדם שנותן צדקה מדין המוסר האם הוא יוצא יד"ח.
אבל ייתכן שאצל יהודי יש עוד מטרה דתית פרט למטרת המוסר כדבריך, אבל האם זה כך גם בבן נח?

שים לב שיש בדבריך קפיצה לוגית. זה שהוא מאמין באלוקים, גם אם זה נכון, עדיין לא אומר שהוא עושה את הדברים בגלל ציוויו.
מעבר לזה, לא נכון לקרוא לדבר כזה אמונה. אמונה היא מה שאתה מודע לו. זה שיש מאחורי תפיסתך הנחה מובלעת שיש אלוקים, שאתה עצמך לא מודע לה, לא הופך אותך לאדם מאמין. אין ערך ומשמעות לתפיסות חבויות.
ושלישית, אם יש אתאיסט מוסרי ייתכן שהוא טועה באמונה וייתכן שהוא טועה במוסר. כלומר או שהוא מפספס ובעצם הוא מאמין סמוי, או שהוא טעוה ובעצם אין לדעתו מוסר תקף.
ולבסוף, הדרישה לקיים מתוך היענות לציווי היא דרישה על המודעות ולא על תפיסות פילוסופיות לא מודעות.

לגבי נותן צדקה, אם הוא לא עושה זאת בגלל שהקב"ה ציווה אין לו מצווה. אני מניח שיהיו כאן קוראים שיצטטו את הגמרא על "הנותן צדקה על מנת שיחיה בני, שאזכה לחיי עוה"ב", אבל אם תחשבו שוב תראו שאין שום סתירה.