איסור הלוואה בריבית

אכן זה הפשט של רוב הפסוקים. אלב מפהסוק בדברים כג, כ לומדים איסור על הלווה (ראה ב"מ עה ע"ב), כפי שמובא ברמב"ם לאו רלו:
והמצוה הרל"ו היא שהזהיר הלווה שלא ללוות בריבית גם כן. וזה כי אילו לא באה אזהרה ללוה שלא ללוות בריבית היה ההקש שיהיה המלוה עובר כי הוא החומס והלווה בלתי עובר כי הוא רוצה בחמסו ושיהיה זה דומה לאונאה שיעבור עושה האונאה לא מי שנעשית לו האונאה ולכן באה האזהרה גם כן ללוה מללוות בריבית. והוא אמרו יתעלה (תצא כג כ) לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל וכו' ובא הפירוש לא תנשך. ובביאור אמרו בגמר מציעא (עה ב) לווה עובר משום לא תשיך ומשום ולפני עור לא תתן מכשול. כמו שנבאר בזכרנו המצוה ההיא (ל"ת רצט):
ניתן היה לחשוב שמדובר בדרשה ואז היא לא מחויבת לפשט. אבל בשיטת הרמב"ם דרשות לא נמנות במניין המצוות (ראה בשורש השני), ולכן נראה שהוא הבין שמדובר בפירוש פשטי. הוא מבוסס על לשון הפסוק "לא תשיך", כלומר לא תגרום לאחיך לנשוך (אותך).