איסור זוגות

ר' מנחם המאירי[
בית הבחירה פסחים קט:

בכמה מקומות ביארנו שבאותם הזמנים היו העם נמשכים אחר דברים המוניים, כלחשים ונחשים ופעולות המוניות. וכל שלא היה בהם סרך עבודה זרה ודרכי האמורי, לא חששו בהם חכמים לעקרם, וכל שכן במה שהיה הרגלות רגיל אצלם בו כל כך שהיה טבעם מקבל בעניין חזוק או חולשה ההמון האמין בלחשים וכו' עד כדי כך שעם אמירתם או עשייתם הרגיש חיזוק, ובהעדרם הרגיש חולשה. וכמו שהעידו בסוגיא זו (פסחים קי:) "דקפיד קפדינן ליה, דלא קפיד לא קפדינן ליה" המקפיד – החושש לשמור עניני לחשים ונחשים וכדו', והפעם לא הקפיד, השדים מקפידים עליו, ופוגעים בו. אבל מי שאינו שומר "דיני" לחשים, נחשים וכדו', אין השדים מקפידים עליו. וממין דברים אלו הוא שהיו רגילים להזהר מן ה'זוגות' למשל, שלא לשתות מספר כוסות זוגי, וכשתקנו חכמים ארבע כוסות, שלא לגרוע או להוסיף לשתות דווקא ארבע כוסות, אף שהוא מספר זוגי מצד אותם ההבלים, הוצרכו, לרוב רגילותם, לתת טעם לדבריהם מחמת שהיו אותם ההבלים מוטבעים בעם, הוכרחו חכמים לנמק מדוע אין לחשוש בליל פסח מ'זוגות', והוא שאמרו (פסחים קט:) "ליל שמורים הוא – לילה המשומר ובא מן המזיקין" …

תוכל להפנות למקורות שמבינים את הלכה למשה מסיני כפי שציינת? תודה

למשל פירוש הרא"ש על נידה, הל' מקוואות א (לגבי ג לוגין שאובים), ריטב"א רפ"ב דעירובין (לגבי פסי ביראות). זכור לי גם תוס' שמביא משנה בפרה על הלמ"מ ומפרש שזו הלכה דרבנן (אמנם כעת מצאתי רק בבכורות נד שמדבר על חיוב מיתה ולא על הלמ"מ).

האם הראשונים שאמרו שהלכה למשה מסיני היא לאו דוקר, לא אמרו זאת רק על הלכות דרבנן? המאירי אומר הבלים על עדות אמורא שהגמרא לא חולקת עליו. ולא עוד אלא שמרחיבה את דבריו בגלל שלא ברור למה התכוון בדוגמה השלישית שהביא.

מה זה משנה? אם אמרו זאת על הלכות דרבנן, למה שלא יאמרו זאת על אמונה עממית (טפלה)? הרמב"ם כותב דברים דומים על הלכות ממש (כמו עין הרע ונטילת ידיים ועוד),

נראה לי שיש הבדל מהותי. אמורא מעיד שזו הלכה למשה מסיני, הגמרא מקבלת זאת. המאירי לא אומר שיש חולק, אלא קורא לזה הבלים. אני מחפש איזה הסבר לעמדתו