איסור לימוד ע"ז

שלום רב. מקור דברי הרמב"ם בגמרא עצמה "ולא תתורו".
מזה זמן רב אני מתקשה בזה, וברור לי שגם אם הרמב"ם צודק וגם אם הדברים היו יוצאים מפי הגבורה אני לא אקיים זאת (בבחינת "האלוהים אילו אמרה יהושע בן נון לא צייתי ליה") בדיוק מהשיקול שלך. אבל מכיון שיש לי אמון מה בגבורה, וגם ברמב"ם, חשבתי על כך שוב ושוב ואכתוב כאן בקצרה את מה שהעליתי.
אקדים ואומר שהרמב"ם עצמו עבר על האיסור הזה במו ראשו (כעין הערת רדב"ז על איסור החזרה למצרים). לכן נראה לי פשוט שהאיסור הזה פונה למי שמציית לו. מי שמוטרד מהשאלות ועושה זאת מסיבות קיומיות לא יציית, וממילא הרמב"ם לא פונה אליו. אולי מי שקורא בספרים אלו רק כעצת היצר וכדי לחפש לעצמו תירוצים ולא כדדי לגבש לעצמו באמת דרך, יש מקום לאסור זאת עליו. וכן כותב התשב"ץ במגן אבות שמותר לעיין בספרים הללו כדי לדעת מה להשיב לאפיקורוס, ונראה לי פשוט שזה גם לאפיקורוס שבתוכנו.