אלוהים כגורם סיבתי
שלום, הרב. ראיתי את הראש בראש ולא כ"כ הבנתי האם אפשר לחלק בין עצם האמונה באלוהים כגורם סיבתי לבין בירור מושג האלוהות. ז"א- אם מגדירים את הבורא כיודע כול העתיד להיות, יוצא פנתאיזם שאיננו שונה מהותית מהאתאיזם (כפי שהערת שם). אם מגדירים שהבורא איננו יודע את העתיד להיות, ישנן שתי אפשרויות: א- הבורא איננו 'אלוהים' במובן הפשוט מצד שקיים אצלו חיסרון של אי-ידיעה. ב- הבורא נתן לאדם בחירה חופשית ולכן אין זה חיסרון (כפי שהרב כתב בספרו 'אין אדם שליט ברוח'). מובן שאם אומרים כדרך ב' זהו מוסב ע"כ שהאדם מצווה לקיים את צו הבורא (כפי שהערת שם). סוף דבר- אם מניחים שהבורא הינו גורם סיבתי מניחים במובלע מחויבות לצו הבורא. מה דעתך?
תודה. שבת שלום
איך קפצת מידיעת העתיד לפנתאיזם? לגבי הקשר בין ידיעתו לחופש הרצון, יש סרת טורים שלי כאן באתר. תוכל לחפש ידיעה ובחירה.
האם ידיעת העתיד איננה ביטוי של הכרח קדום של כול הנעשה בבריאה, וממילא כול המתרחש הינו מעשה אלוהים ודה פקטו הטבע ומעשי בני אדם מהווים חלק מהאלוהות?
והפלפול המוזר הזה מביא אותך לפנתאיזם? אם אני יודע משהו שיתרחש אז המשהו הזה הוא אני?
אולי צריך לחלק בין ידיעה אנושית לידיעת הבורא, שידיעה אנושית איננה סימן שהדבר הוא 'אני', אך ידיעה אלוהית שונה מצד אחדות התארים ביחס לבורא (וכלש' אריסטו והרמב"ם "הוא המדע והוא היודע והוא הדעה"), ודווקא בעניין ידיעה אלוהית ההנחה שידיעת הבורא כוללת את העתיד משמעה קיום שהכרחיותו נובעת מידיעת הבורא ונמצא שאין במציאות מקרה קונטינגנטי ומתקיימת הנחת שפינוזה ש"כל הנמצא-נמצא באלוהים"?
וכעת הכל אתי שפיר. אחרי פלפול שלא מחזיק מים עם חילוקים מוזרים והבחנות תמהוניות הצלחת להעמיד קושיה. רק היית צריך לפתוח בפתיח בן האלמוות: ויש להקשות בדוחק.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer