אמת ולא יציב פרק 15

רציתי לשאול עוד שאלה, הרב במחברת כותב שברגע שאנו מניחים שסביר שיש אלוקים אז סביר שהוא יתגלה וכו' וכו' ומכנגד יש לנו לעמ"י, עדות על כך. אז אין סיבה לדחות אותה.

אך סוף סוף האינטואציה הזאת גם היא עומדת כנגד משה"ש אם כך כיצד הרב מקבל אותה?

שלום. קשה לי לנהל דיון במרווחים כאלה.
אין מניעה שיהיה אירוע חד פעמי. מה שהיה הוא שיהיה הוא לגבי התנהלות הטבע. וגם בטבע: למשל אני נולדתי רק פעם אחת. האם זה סותר את משה"ש? המפץ הגדול גם הוא היה רק פעם אחת.

סליחה, אולי כדאי שאפתח שאלה חדשה אם כך? עם הקדמה והכל? אשתדל לעשות פה בקיצור.

כשאתה נולדת לא התרחשה שום סתירה לחוקי הטבע. אך אירוע כמו נס הוא "שבר" בחוקי הטבע. אם כך אכן זה סותר את משה"ש.
משה"ש בעניין של חוקי הטבע במילים אחרות אומר שחוקי הטבע הם תמידיים (תמיד הערך עבורם הוא חיובי ולעולם לא שלילי/ריק [רק קודם היווצרותם הערך היה ריק]).
מדוע אני טוען כך? כי יש לנו אינטואיציה -הכרה- של עיני השכל לטענה זו.
הוכחה לכך היא שאתה מניח שחוקי הטבע קיימים גם מחוץ לכדהו"א, וכן התקיימו גם בעבר לפני קיומנו. אולם, אין לנו שום סיבה להניח שאכן חוקי הטבע התקיימו תמיד.
הסיבה היחידה שיכולה לאשש זאת, היא רק הכרה חיצונית של עיני השכל במציאות הייקום.

אם כך, כאשר אני שומע עדות על שבר בחוקי הטבע. זה סותר לי אינטואיציה בסיסית -הכרתית. שחוקי הטבע תמידיים. בכזה מקום יש לי סיבה משמעותית לדחות את הדיווח על כך.

לעומת זאת, הרב הזכיר שטיעונו של דיווד יום תוקף גם כל גילוי מדעי חדש. אך על פי היסוד שהזכרתי זוהי טעות . לא כל דבר שלא בנסיוננו הוא הופך להיות בלתי סביר.
הטיעון שלו הוא כל דבר שיש לנו הכרה הפוכה כלפיו- אינטואיציה, בכזה מקרה עדות עליו הופכת להיות בלתי סבירה.
משל למה הדבר דומה, כאשר אתה רואה שולחן בצבע אדום. חבר יעיד לך שהוא כחול האם תאמין לו?! כך גם בנידון דידן, אינטואיציה היא הכרה ועדות כנגד אינטואיציה היא חלשה משמעותית. ולכן בגלל שיש לנו אינטואיציה שחוקי הטבע הם תמידיים רק בכזה מקרה, עדות על שבר בהם ראויה להידחה.

לעומת זאת, עדות על גילויי של חומר חדש, חיה חדשה בעולם, משוואה חדשה לחוקי הטבע. כל אלו לא סותרים את האינטואיציה על כך שקיימים חוקי טבע. ואין לנו גם אינטואיציה שהמשוואה הנוכחית לחוקי הטבע היא אכן מתארת בצורה הכי טובה את חוקי הטבע. היא רק ניסיון שלנו לכמת את ההכרה בדבר חוקי הטבע למשוואה. אבל אכן אין לנו וודאות בכך.
בכזה מקרה, עדות חדשה אין סופה להידחה.

אני לא רואה שום הבדל. אם הגענו למסקנה שיש אלוקים, ההחלטה שלו להתגלות חד פעמית או לברוא עולם אין בה שום בעיה והיא לא סותרת את משה"ש.

ברור שלברוא את העולם עם חוקיו אין בעיה.
אני טוען שהבעיה היא לאחר שנברא החוקים, אז מה שהיה הוא שיהיה אומרת בגדול שיש לנו אינטואיציה שחוקי הטבע הם תמידיים. אם כך התגלות היא סתירה לאינטואיציה זו.

ואם תגיד שאין לך אינטואיציה זו, אז למה הרב מניח שחוקי הטבע התקיימו גם בעבר, או שיתקיימו בעתיד כפי כל בעיית האינדוקציה.

טוב, אני לא ממש מבין מה הבעיה בכך שאלוקים מחליט להתגלות פעם אחת בהיסטוריה ואיך זה קשור למשה"ש. אבל אין לי מה להוסיף.

אולי ההגדרה שלנו למשה"ש היא שונה.
אני מתכוון ספציפי למובן שקשור לאינדוקציה וההנחה שחוקי הטבע הם תמדיים. לאו דווקא לכל הניסיון האנושי. רק במובן של חוקי הטבע.
מניין הרב מניח שהם תמידיים? כפי שכתבת בספר מתוך הכרה מסויימת. עיני השכל וכד'.
אם כך, יש הכרה שחוקי הטבע הם תמידיים.
ואתה שומע על כך שמישהו הפר אותם, זה סותר לך את ההכרה הזאת. כי ברגע שהם הופרו אפילו פעם אחת הם כבר לא תמידיים (זה סתירה לוגית אם כן).

כך שאני לא מבין מה לא מובן.
הטענה שלך שההחלטה של אלוקים להתגלות/לעשות נס – לא סותרת את העניין הזה. לא מובנת לי.
הרי ברגע שאתה טוען שהופרו חוקי הטבע אז סימן שההכרה שלך לא נכונה. הרי היא טוענת שחוקי הטבע תמיד היו גם בעבר וכן לעתיד.
ואם ההכרה היא כבר לא נכונה אז אין לך שום סיבה להניח שחוקי הטבע הם תמידיים.
ככה שאתה צריך להחליט או שההכרה נכונה ואז יש לך בסיס להניח שחוקי הטבע שררו לאורך כל בריאת העולם מהמפץ עד כה. או שהיא טעות ואז אין לך סיבה לכך.

אולי החידוד הזה יעזור:
יש לנו שלושה הכרות-
1. קיימים חוקי פיזיקה בעולם.
2. בכל הייקום שוררים אותם חוקי פיזיקה.
3. חוקי הפיזיקה הם תמידיים.

אני מסכים שייתכן שאלוקים יכול לעשות ניסים וכו' וכו' , ואלוקים הוא מקביל לחוקי הפיזיקה למשל ולכן אין בעיה עם 1.
אבל אני טוען שאם אתה מקבל את ההכרה השלישית אתה לא יכול לקבל ניסים. כי נס הוא שבר (אפילו רגעי) בטבע. וזה כבר לא ייתכן. וממילא סופה של העדות על נס להישלל.

אכתוב פעם אחרונה. החלטה של אלוקים להתגלות אינה סתירה לחוקי הטבע. ובוודאי לא משנה אם הוא עשה זאת פעם אחת או הרבה פעמים. בפרט אם עצם קיומו לא נראה לך סותר את חוקי הטבע. זהו. סיימתי.

אני לא מדבר דווקא על להתגלות אלא על ניסים בטבע שהם כנגד רגילות הטבע, למשל מכת דם, הסנה הבוער וכד'. (להתגלות זהו מטאפיזי אולי ראייה רוחנית כך שזה לא קשור לטבע)

אם כך, סוף סוף קיימת בנס סתירה לחוק הטבע. החוקים אמורים לפעול בדרך A וזה פועל בדרך B. למה זה לא סתירה?!?

עכשיו עברנו לשאלה אחרת. לא ההתגלות אלא הניסים. על כך עניתי בספר.

זה השאלה מעיקרא. רק עכשיו הבנתי שאתה מחלק בין הרעיון של התגלות לניסים….

ד"א בספר אם כבר נראה שהוכחת ההפך שלא יכולים להיות ניסים.
(במקרה של ניסים וחוקי טבע), קיימת סתירה עם האינדוקציה של משה"ש.
ואז אמרת שייתכן שנסתור אינטואיציה זאת אם יהיה לנו סיבה טובה יותר.
אבל בפרק הבא כבר הזכרת עד כמה האינטואיציה של משה"ש בדבר חוקי הטבע היא נכונה. וזה מהדג' של f=ma, שם אנו רואים עד כמה משה"ש קולעת היטב לאינדוקציה וממילא להיותם תמידיים.
ועל כן, אם יש לך אינטואטיציה של חוקי טבע תמידיים + ביסוס אמפירי ממושך. יוצא משכלול דבריך שלא ניתן לדווח על ניסים.

^?