אמת ורציונליות

תודה על ההפניה למאמר של נדב שנרב. כרגיל תענוג לקרוא אותו ואת הערותיו הנוקבות.

א) איני מבין למה הפוסט מודרניזם הוא ביטוי ל"תבונה" כביכול. לעמוד על הגג ולצעוק ששום דבר אינו מוחלט וודאי – יכול גם טיפש לעשות.

ב) למה זה מייאש אם יש סתירה? הרי ברגע שיש סתירה בין הרציונאל ל"אמת" – הרי שהיא (=ה"אמת" הזאת) שקר! ושוב הכל טוב ויפה, לא?

כלומר, בלשון הגמרא "אם היה אליהו בא ואומר" – היינו מגיעים לידיעה אמפירית של האמת – היא הייתה הופכת בו ברגע לרציונאלית.

ג) ומעניין לעניין באותו עניין: שמעתי גם את הויכוח בינך לבין הרב נבון (אצל שרה בק). בסוף השיחה יש משהו מעניין: הרב נבון מעמיד את ההלכה על כרעי המנהג, ואתה עונה לו שאתה מבסס את הנהגותיך על מעמד הר סיני (כלומר: סוג של אמפריציזם). אולי יש כאן גם משהו שורשי שמבדיל בין מרן (רבי יוסף קארו) לבין הרמ"א (שכותב כמה פעמים ש"אע"פ שזה מנהג שטות – אני נוהג כן מפני המנהג") אעיר על כך שבמסכת מנחות דף לב וכן ביבמות קב הגמ' מחשיבה את המנהג יותר מאליהו.

ד) בנימה אישית. אני גם התייאשתי מהאמת. לא מכל האמת, אבל מחלקה. כלומר, יש כמה דברים שככל הנראה לעולם לא אוכל לדעת אם הם כך או כך, אבל מכאן ועד להתייאש מחתירה לאמת – הדרך רחוקה מאוד! לכן גם אנוכי בז לייאוש האוטומטי הנושב מכיוון הרב שג"ר.

מועדים לשמחה

א. לא צריך להגחיך זאת יותר מדיי. העולם הבשיל והבין שביסוד כל תפיסה מונחות הנחות יסוד לא מבוססות. ולכן החלו לצעוק שהכל יחסי ולא מוחלט.
ב. יש כאלה שמדברים על אמת שמעל הרציונלי (ואף מזהים אותה עם האמונה). ראה ספרי אמת ולא יציב שמוקדש בין היתר לזה.
ג. כתב והפוסקים שמנהג שטות יש לבטלו, ולזה מסכים גם הרמ"א. השאלה היא מהו מנהג שטות. יש להחשיב מנהגים (ברמה זו או אחרת של תוקף), אבל גם זה מכוח סיני (אל תיטוש).