אשר ייטב לך

בהמשך לשאלות קודמות, נקודה נוספת:
 
אם אני מקבל את הטיעון ש"משהו" ניתן בסיני, אני יכול לטעון שסביר מאוד גם להרחיב אותו. קשה לדמיין שקבוצה שלמה תקבל על עצמה מחויבות דתית כל כך מעיקה ושרירותית, בכזו רמה של אדיקות ופנטיות, בלי נימוק משכנע. לכן, בעוד שלא לגמרי ברור מהן תוכנן של המצוות שקיבלנו בסיני, האם הן נשמרו היטב והאם התווספו להן "רעשים", יש בכל זאת סיבה טובה לחשוב ש*הנימוק* מדוע יש לקיים את המצוות, עבר בצורה חלקה כמו גם הדיווח ההיסטורי עצמו. אם הבטחתי לילדים ארטיק לימון, לא סביר שאני אצליח לשכנע אותם- את כולם בבת אחת – שבעצם הבטחתי להם מיץ פטל.
נובע מכך, שיש אמינות ניכרת לטקסט המקראי ולמסורת, באשר לשאלה "מדוע יש לשמור מצוות", גם אם אמינות פחותה בשאלה מהן.
בסוף "המצוי הראשון" אתה פוסל את הטיעון "כי זה מועיל" כטיעון תקף מדוע צריכה להיות מחויבות דתית. אבל כמעט בכל מקום שאני רואה בטקסט המקראי, כשנדרשים לסוגיה הזו, זו התשובה. כי זה מועיל. זה טוב. לנו ולבנינו. זה מאריך את חיינו כאן בארץ ועושה אותם טובים.
 
 
אולי זה כן טיעון תקף? אם אני מאמין שניתנה תורה בסיני, ותורה זו כללה מצוות והנחיות, ושהסיבה לקיים אותן ניתנה גם כן והיא – כדי שיהיה לנו טוב, אז אולי זו סיבה מספיק טובה ולא צריך אחרות?
מי/מה שהתגלה בסיני, יש לו כנראה כוח נסי ולכן הגיוני שהוא יודע מה טוב לנו. מאוד סביר לסמוך עליו. גם אם נדמה לי שזה מעיק, הוא יודע יותר טוב ממני. לכן כדאי לי להקשיב לו ולשמור את חקיו. 
זה הגיוני בעיניך?
 
עוד דבר שאולי נובע מכך, הוא שאם יש מצוות שהן – בבירור!  – לא עושות טוב לנו, אז הן כנראה טעויות שהשתרשו ואולי צריך לחפש איך אפשר לעקר אותן. כי בהגדרה הן לא יכולות להיות מצוות. כמובן שזה מאוד קשה להוכיח שמצווה בהכרח עושה רע. יכול להיות שרצח עם יעשה לנו טוב, בדרכים עלומות שקשה להסביר ונפלאות משכל אנושי. אבל בכל זאת, תיאורטית, המצוות אמורות לעשות לנו טוב וזה נותן פתח קונספטואלי לניסיון להעמיד קריטריונים ומבחנים לשאלה מהי מצווה אמיתית ומהי טעות שהשתרשה.
מה דעתך על הדברים?