ביטול בריה

לגבי דין קבוע, זכור לי שעלה לי בלימוד שזה נוגע רק למקרים שבהם יש מימד של בחירה כלשהי שמשנה את ההתפלגות. לדוגמא: מי שזורק אבן על קבוצה של יהודים וגוים, ייתכן שיש לו העדפה מסוימת ליהודי/גוי והתפלגות זריקת האבן לא מתפלגת אחיד על כל הקבוצה. גם בעכבר ייתכן שיש לו העדפה מסוימת לחמץ או מצה, ולכן ההתפלגות לא מתפלגת אחיד על הפתות. גם בעשר חנויות, האדם שקנה את הבשר ייתכן שהעדיף חנות מסוימת ולכן לא שייכת התפלגות אחידה על כל החנויות בעיר. גם במי שקידש אישה ע"י שליח ונעלם השליח, ייתכן שהשליח העדיף אישה מסוימת ולכן אין התפלגות אחידה על כל הנשים בעולם. אבל בתהליך של פרישה שלא מעורב בו מימד של בחירה או העדפה כלשהי, ההתפלגות אמורה להיות אחידה ולכן לא שייך דין קבוע. לא כך?
בברכה,

זה חילוק שלא חשבתי עליו. מעניין.
מקופיא, המקרה של הפר"ח שמובא בשמעתתא (חצי פרה פרש מהתערובת שיש בה פרה טריפה) עוסק בדיוק בסיטואציה כזאת ודנים שם בדין קבוע.
מעבר לזה, מדוע זה קשור דווקא למצבים של קבוע ולא פריש? ובכלל, למה מכנים את החומרא הזאת "קבוע" ולא ספק בין אפשרויות לא שוות.
אולי בגלל שבקבוע מדובר במצב שבו נעשית בחירה. במצב של פריש ההוצאה של העצם שנבחר נעשית באופן טבעי ולא בבחירה. צריך עוד לחשוב על זה.

עכשיו ראיתי שדיברנו על כך בעבר גם 🙂
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%d7%94%d7%a6%d7%a2%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%a1%d7%91%d7%a8-%d7%93%d7%99%d7%9f-%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a2

אגב, לפי ר' שמעון זהו העיקרון שלא הולכים בממון אחר הרוב. רוב לרידיא תלוי ברצונו של האדם ולא בתהליך מקרי ולכן לא הולכים אחר הרוב. ובלי קשר לפירושו של ר"ש, לשיטתך בגמרא שם זהו בעצם מצב של קבוע. אז למה שמואל חולק וסובר שהולכים אחר הרוב?

לא בטוח שהבנתי למה אתה מתכוון, אבל זה ששמואל חולק זה בדיוק מדגים את מה שהצעתי. שבמקום ששייך בחירה או העדפה, ההתפלגות היא לא אחידה. שמואל אומר כך:
המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן – רב אמר: הרי זה מקח טעות, ושמואל אמר: יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך.
כלומר שמואל טוען שהכל תלוי בכוונה של המוכר.

הגמרא בהמשך מסבירה שהמחלוקת היא האם הולכים בתר רובא בממונות. ור"ש שקופ מסביר שגם לרב כן הולכים בממון אחר הרוב אבל כאןזה תלוי בבחירה של אדם, ובזנ לא שייך רוב (זהו רוב גרוע). זו ממש הסברא שלך אבל היא לא קשורה לדין קבוע.ולשמואל גם בזה הולכים אחר הרוב, חזיתית נגד סברתך.

אני חושב שפה שמואל טוען שהולכים אחר רוב הכוונות. כלומר, גם לשמואל מה שחשוב הוא הכוונה ולא משהו צדדי כמו איפה נמכר השור. כלומר כשאנחנו באים להעריך סיכויים של משהו, אפשר להסתכל על ההתפלגות של הכוונות/העדפות או על ההתפלגות של המקום. במקרה שבו שייכת כוונה/בחירה צריך להסתכל על ההתפלגות של הכוונות והבחירות, אפילו שהתפלגות המיקומים (או דבר אחר כלשהו) שונה ממנה (זה החידוש של דין קבוע). גם אחרי שהגענו למסקנה שצריך ללכת אחרי התפלגות הכוונות (ולא המקומות), עדיין נשאלת השאלה אם הולכים אחר רוב הכוונות בממונות או לא, ובזה רב ושמואל נחלקים.