בין הלכה למוסר :בן נח נהרג על פחות משווה פרוטה ולא עושים מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראים לו לשלום

הרב מיכי היקר שלום רב .
 
בעקבות הטור שלך על בין הלכה למוסר .ולאחר מכן הטור על התייחסות לדבריו של הרב שמואל אליהו בקשר להרוגים באסון בטורקיה .
 
עלתה לי דוגמא בראש לסוגייה שיש בה פער בין הלכה למוסר .ושנראה שגם הפוסקים עצמם אולי מתייחסים כך לסוגייה עצמה .
 
ידוע הכלל בהלכות בני נח שבני נח נהרגים על עבירה חד פעמית על כל אחת מהמצוות באופן עקרוני .אם בן נח גזל הוא בן מיתה .ואם הרג הוא מיתה ואם בא על אחת מהעריות שאסורות לו הוא בן מיתה וכך גם אם עבד עבודה זרה הוא חייב מיתה .ואם זאות אותם פוסקים עצמם שגוזרים על כל בן נח מיתה על עבירה חד פעמית קלה .קוראים לנהוג באופן פרקטי בצורה שונה לא רק מצד דרכי שלום .ואביא כמה דוגמאות שעלו לי :
 
א הרמב"ם מחמיר מאוד בדיני בני נח .וקובע שעל כל אחת מהעבירות שעבר במזיד הוא חייב .ואין זה משנה אם ידע על האיסור בעבירה או לא .אלא רק על האם התכוון לעבור על אותה עבירה ספציפית או לא .כמו לדוגמא אם בא על אשת חברו אך חשב שזוהי אשתו .או שהרג אדם בשגגה .אך אם לא ידע האיסור -נהרג בכ"ז.
א. ב .מצד שני הרמב"ם קובע בהלכות מלכים ומלחמות שאין עושים מלחמה עם אדם בעולם .או עיר .עד שקוראים לה לשלום .ואם השלימו תושבי הממלכה והעיר עם שילטון ישראל -מקבלים אותם כבני נח כשרים .
לכאורה יש פה סתירה .שהרי בן נח נהרג על פחות משווה פרוטה לפי הסעיף הראשון .ועיר או ממלכה שאינה של גרי תושב או של חסידי אומות עולם אלא של עכו"ם לרוב .ובה ידוע שכל אחד עבר על עבירה של אחת מ7 מצוות בני נח לפחות פעם בחיים .אם כך לא הורגים אותם ?
האם זה מקרה קלאסי של פשרה בין ההלכה התיאורטית שמבטאת את הדין העקרוני .לבין ההלכה למעשה שמבטאת את מה שצריך על מנת להגיע לתיקון עולם לדוגמא ?(נכון ששני אלו הם הלכות תיאורטיות בעיקרון אך עושה רושם שאחת מהם מבטאת את האידיאל התיאורטי הכתוב והשנייה את האידיאל התיאורטי שצריך לפעול לפיו ).וכך גם בדין אין מעלין ואין מורידין .הרמב"ם קובע שאסור לרפא גוי עובד עכו"ם או להצילו ממיתה .אך מן הצד השני אסור להורגו .וזו למרות שידוע שעובר על 7 מצוות בני נח (כמובן ששוב שני ההלכות תיאורטיות כיוון שכיום יצילו אפילו עובדי עכו"ם ממיתה אך כוונתי לחלוקה ששאלתי עליה כבר בסעיף הקודם ).
2 כמו כן בחינוך נזכרתי ומצאתי פער מדהים .מצד אחד גם הוא מחמיר מאוד בדיני בני נח .שלפי הבנתי בן נח הוא כינוי לאדם אשר מתגורר עם עם ישראל או לידו .ועובר על 7 המצוות .שהחינוך אומר שבעיקרון מלבד אישה כל בן נח או בן ישראל רשאי לדון למוות בן נח .ושבאופן עקרוני חייבים הם מיתה על כל אחת מהעבירות .
אך בפירושו למצוות אהבת הגר .הוא כותב שאף על פי שהיא נוהגת הלכה למעשה בגרי צדק בלבד .מין הראוי להרחיב את אותה מידה לכל אדם המתגורר לצידנו ואין לו לאן ללכת .וגם פה יש סתירה בין האידיאל ההלכתי שמחייב אדם כזה סביר להניח מיתה (שכן בתקופת החינוך מן הסתם כל אדם זר כזה ודאי ציור גם כעכו"ם בד"כ שעובר על אחת מ7 המצוות .)לבין האידיאל המוסרי שאומר שבפועל צריך לנהוג כלפיו ברחמים ,ואף על פי שאין זו סתירה מפורשת (כי יתכן שמדובר על מידה עקרונית שנהוגה כל עוד אנחנו רואים שהוא לא עובר בפועל על 7 מצוות בני נח ).סתירה עקרונית ודאי אני מוצא כאן .
ג וכן בעמלק ודין קבלת גרים .יש מחלוקת האם מותר לקבל גר עמלקי כגר תושב או גר צדק שכך תפקע ממנו חיוב המיתה .ואני שואל .מדוע אין זה פשיטא לא לקבל מדין שבן נח נהרג על פחות משווה פרוטה ?ואם בעמלקי עסקנו על אחת כמה וכמה .ומן הצד השני לרוב הפוסקים יש השלמה עם עמלק במידה וקיבל על עצמו דין גר תושב או גר צדק .ואין הורגים אותו לאחר מכן (ואם לא עם עמלק כך אז ודאי שעל דין גר עמוני או מצרי יש פער בין שני הנחיות אלו ).
אינני נכנס פה לשאלת יחס עם ישראל לעמים אחרים .אלא רק שואל האם זה משהו שניתן להביא אותו כדוגמא למה שהצגתה בפער בין הלכה(הדין התיאורטי .הדתי .הכתוב )לבין המוסר (שלא לנהוג כך בפועל משיקולים של תיקון האדם בקבלתו את המצוות או קידוש השם .או  מניעת הרביית איבה בין ישראל לעמים ).
 
תודה