בין תושב"ע לתושב"כ

שלום נריה.
אכן יש הרבה בלבול בנושא.
זכורני שראיתי פעם שבספר של הרב אליהו בן אמוזג עוסק בזה ויש לו גישה מקורית (איני זוכר את פרטיה. כמדומני, הוא טוען שאלו שתי תורות ולא שאחת היא ביאורה של השנייה. אם זה מעניין אותך, שווה לך לחפש).
כשלעצמי איני מוטרד כלל מהשאלות הללו, מפני שלדעתי מדובר בשאלה שמבוססת על תמונה מוטעית. להערכתי בסיני לא באמת ניתנה לנו עוד תורה. מה שניתן לנו שם הוא התורה שבכתב (או לפחות חלק ממנה או רובה), ופירושי מילים וכמה דרכי היסק יסודיות (מידות הדרש, וגם הן לא כצורתן הידועה לנו היום ולא כולן) ועוד כמה הלכות למשה מסיני. ואולי יש עוד כמה דברים שהשמטתי. כל השאר,שהוא הרוב הגדול, פותח על ידי חכמים לאורך ההיסטוריה. זה לא חידוש שלי כמובן, ולכל מי שמכיר את החומרים ובפרט את דברי הרמב"ם ברור שזוהי המציאות. מה שמבלבל הוא הסיסמאות שעליהן גדלנו והתחנכנו, שפרטותיה וכללותיה מסיני (אגב, זה מדבר רק על הכללים הפרטים שכתובים בתורה, בניגוד לתפיסה המקובלת שזה מדבר על כל ההלכה כולה) וכו' וכו'. אבל זוהי טעות בהבנה. כשאומרים שהכל ניתן מסיני זו אמירה נורמטיבית ולא היסטורית, כלומר שהכל מחייב כמו מה שניתן מסיני (או כאילו ניתן מסיני). אם אתה מתעניין, בספר השני בסדרת לוגיקה תלמודית (על כללי ופרטי, הגדרת קבוצות אינטואיטיבית בתלמוד. רק באמזון, אבל זה בעברית) אנחנו עומדים על כך ומדגימים את התהליך הזה בפירוט.
לאור התמונה הזאת השאלה כלל לא מתעוררת. התורה שבכתב ודאי מכילה הלכות. גם אם הן מוצגות כחלק מהסיפור (ולא תמיד זה כך), ניכר בבירור מתוכה שכוונתה לצוות. התושבע"פ מרחיבה ומפרטת ומגדירה את ההלכות הללו ואף מוסיפה עליהן (הלכות דרבנן, שנחשבות גם הן כחלק מתושבע"פ, אם כי דומני שזה מינוח מקובל אך לא מדויק).
——————————————————————————————
נריה:
אז לפי דעתו של הרב, התורה שבכתב היא כן המקור לחלק מההלכות? אשמח לקבל כמה דוגמאות למצוות שכאלה.
האם לא ניתן לסווג הלכה למשה מסיני כתורה שבעל הפה?  כלומר הלכות שלא נלמדות מהתורה שבכתב.
——————————————————————————————
הרב:
שלום רב.
למה דרושות דוגמאות? יש המון כאלה. לא תעשה כל מלאכה בשבת, לא תלבש צמר ופשתים יחדיו ועוד ועוד.
כתבתי שהלכה למשה מסיני (כמו מידות הדרש) היא תורה שבעל פה. מה השאלה?