בישול בחמה ולגבי בשר וחלב

שו"תקטגוריה: הלכהבישול בחמה ולגבי בשר וחלב
נפתלי שאל לפני 4 שבועות

שלום וברכה.
נאמר בגמרא שבישול בחמה מותר וכתב רש"י שאין דרכן של אדם לבשל כך. וכתב הרמב"ם שבשר וחלב שבישלם בחמה פטור.
ולכאורה אני יכול להבין שלגבי שבת נאמר מלאכת מחשבת, וזה דין בעשייה ולא בתוצאה. אבל לגבי בשר וחלב זה עצם יצירת בשר וחלב מבושל ומה אכפת לי איך זה נעשה. וכן לגבי בישול קרבן פסח נאמר שבחמי טבריה יהיה פטור. וכן לכאורה התורה אסרה לבשל מה אכפת לי איך הוא מבשל.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 4 שבועות

שתי הערות:

  1. המושג מלאכת מחשבת אינו אומר בהכרח שהדין הוא בפעולה ולא בתוצאה. יש שהבינו שזה דווקא אומר שהאיסור הוא על התוצאה. בפשטות זוהי דרישה שהתוצאה תנבע מהפעולה באופן מכוון (לכן רש"י ב"ק ס ע"א מחייב בגרמא בשבת). זו לא הגדרת האיסור אלא דרישה צדדית.
  2. גם כשיש דין בתוצאה אנחנו מוצאים פטורים מחמת אופן ביצוע הפעולה. וזאת מפני שאופן הביצוע מגדיר את אחריותי לתוצאה. אמנם זה סביר יותר באינו מתכוון וגרמא, שכן שם אופן הביצוע נוגע למידת הקשר ביני לבין התוצאה, אבל בישול שלא כדרכו או בשינוי לא נראה פרמטר שמגדיר את מידת הקשר ביני לבין הדבר.  אני חושב שהפטור של שינוי הוא מפני שגם אם מטרת האיסור היא התוצאה, עדיי האיסור הוא הפעולה שלי שיוצרת את התוצאה. המטרה היא הטעמא דקרא ולא גדר האיסור. לכן אין להסיק מסקנות הלכתיות מהמטרות של האיסור אלא רק מגדרו. לדוגמה, מטרת מצוות פריה ורביה היא שיהיו לי ילדים. ועדיין ייתכן שהגדרת המצווה היא על הפעולה ולא על התוצאה (כי התוצאה אינה בידי).
נפתלי הגיב לפני 4 שבועות

1 מה כוונתך באופן מכוון. בכוונת האדם, כי עד כמה שנוצר ע"י זה תוצאה אסורה זה מכוון. או בראייה של אחרים על המעשה שאני עושה.
2 זה הבחנה נכונה. בפרו"ר אני מבין שאין יכולת להגדיר על התוצאה, אבל עד כמה שאפשר להגדיר קרוב יותר לטעמא דקרא למה חז"ל עשו הגדרה שאינה כוללת כמה שאפשר מהטעם.

mikyab צוות הגיב לפני 4 שבועות

1. כוונתי שהתוצאה הייתה היעד המקורי של הפעולה. להבדיל מגורר ספסל באינו מתכוון, ששם התוצאה לא הייתה היעד המקורי של הפעולה (למרות שהפעולה בהחלט גרמה אותה). לכן בגרמא למרות שחסרה פעולה רגילה מכיוון שזו הייתה התכנית מראש (כמו זורה ורוח מסייעתו) זו מלאכת מחשבת.
2. הצעה אחת: יש היגיון לקבוע מושגים קבועים בהלכה. ואם בישול בחמה או שלא כדרכו אינו בישול לכמה עניינים אז מגדירים זאת לגבי כל העניינים. הצעה שנייה: גם בבישול התוצאה אינה בידי אלא הפעולה. אני מדליק את האש ושם את התבשיל. הבישול הוא תוצאה מטבעו של עולם. לכן ההלכה מגדירה את האיסור או המצווה על בסיס הפעולה שלי ולא על בסיס התוצאה. התוצאה היא רק הטעמא דקרא.

mikyab צוות הגיב לפני 4 שבועות

אגב, בכל מצב שלא דורשים טעמא דקרא אתה יכול לשאול מדוע קבעו את הגדר בשונה מהטעם. ההנחה שלי כאן היא שלא דורשים טעמא דקרא למרות שהטעם הוא נכון.

השאר תגובה

Back to top button