בישול בחמה ולגבי בשר וחלב

1 מה כוונתך באופן מכוון. בכוונת האדם, כי עד כמה שנוצר ע"י זה תוצאה אסורה זה מכוון. או בראייה של אחרים על המעשה שאני עושה.
2 זה הבחנה נכונה. בפרו"ר אני מבין שאין יכולת להגדיר על התוצאה, אבל עד כמה שאפשר להגדיר קרוב יותר לטעמא דקרא למה חז"ל עשו הגדרה שאינה כוללת כמה שאפשר מהטעם.

1. כוונתי שהתוצאה הייתה היעד המקורי של הפעולה. להבדיל מגורר ספסל באינו מתכוון, ששם התוצאה לא הייתה היעד המקורי של הפעולה (למרות שהפעולה בהחלט גרמה אותה). לכן בגרמא למרות שחסרה פעולה רגילה מכיוון שזו הייתה התכנית מראש (כמו זורה ורוח מסייעתו) זו מלאכת מחשבת.
2. הצעה אחת: יש היגיון לקבוע מושגים קבועים בהלכה. ואם בישול בחמה או שלא כדרכו אינו בישול לכמה עניינים אז מגדירים זאת לגבי כל העניינים. הצעה שנייה: גם בבישול התוצאה אינה בידי אלא הפעולה. אני מדליק את האש ושם את התבשיל. הבישול הוא תוצאה מטבעו של עולם. לכן ההלכה מגדירה את האיסור או המצווה על בסיס הפעולה שלי ולא על בסיס התוצאה. התוצאה היא רק הטעמא דקרא.

אגב, בכל מצב שלא דורשים טעמא דקרא אתה יכול לשאול מדוע קבעו את הגדר בשונה מהטעם. ההנחה שלי כאן היא שלא דורשים טעמא דקרא למרות שהטעם הוא נכון.