בעיה מוסרית בגילוי עריות

לגבי התשובה השנייה:
אם מעשה שאינו פוגע באף אחד לא נחשב כאנטי מוסרי, האם קריאה ביומן של אדם מבלי שהוא יודע על כך לעולם זה לא מעשה שהוא לא מוסרי?

או – האם צילום של תמונה לא צנועה של איש/ה מבלי ידיעתם ומבלי להעביר את התמונה הוא אינו מעשה אנטי מוסרי?

קשה לקבל שהמעשים האלו פוגעים באדם, הרי הוא לעולם לא ירגיש בכך שהם נעשו. מצד שני, קשה להגדיר אותם כמעשים אמוסריים.

יש פגיעות גם בלי שאני יודע עליהן. מישהו שם לי רעל בשתייה ואני מת. זה מוסרי? לא ידעתי על כך. אם יש דברים שאיני רוצה אותם (למשל שאתה תיחשף ליומן שלי) אז לא מוסרי לעשותם גם אם איני יודע על כך.
את השאלה על תמונה לא צנועה בכלל לא הבנתי. הרי יכולת לשאול גם אם תעביר אותה ותפרסם אותה בעיתון אלא שאני לא יודע על כך. ולאידך גיסא, למה זה שאתה רואה את התמונה שונה ממה שיש שניים או שלושה שרואים אותה?!

האם הרב יכול לדייק את הבעיה המוסרית בלצלם תמונה של מישהי, בלי לפרסם אותה, בלי שהיא יודעת?
באיזה אופן זה פוגע בה?
והאם גם בלהסתכל על נשים ברחוב או בים יש בעיה מוסרית (בהנחה שהן לא שמות לב), ואם כן למה?

מבלי לטחון מים, ואם הרב מוצא שהדיון חוזר על עצמו אבין כמובן אם לא תהיה תגובה אבל ארצה להגיב לפסקה הזאת:

״ ***יש פגיעות גם בלי שאני יודע עליהן****. מישהו שם לי רעל בשתייה ואני מת. זה מוסרי? לא ידעתי על כך. אם יש דברים שאיני רוצה אותם (למשל שאתה תיחשף ליומן שלי) אז לא מוסרי לעשותם גם אם איני יודע על כך״

נכון, אכן יש פגיעות בלי שאתה יודע עליהן, אבל יש גם מעשים בלי שאתה יודע עליהם אבל לא מהווים פגיעות.

לדוגמא – האם להשחית עד עפר קבר של אדם בודד (ונניח שהקבר במקום מבודד אליו אנשים לא עולים) זה מעשה שהוא לא אנטי מוסרי? וגם אם הרב יסביר מדוע יש פגיעה שאינני מודע אליה, האם לא יהיה ניתן להעלות על הדעת מעשה מכוער שלא פוגע באף אדם?

הפגיעה היא שאישה לא רוצה שתמונותיה יהיו בידי אחרים. הפגיעה שהיא חשה כשנודע לה הדבר היא רק תוצאה של העובדה שעצם המצב הזה לא רצוי לה. לא רואה מה לא ברור כאן.

ברור שיש כאלה. אם מישהו עומד על רגל אחת ואני לא יודע מזה זה לא פוגע בי.