בעניין גדר איסור משכב זכר בהלכה

בס״ד
שלום, 
עיינתי בפרק בעניין היחס להומוסקסואלים והומוסקסואליות שכתב הרב בספרו ״מהלכים בין העומדים״, ולמסקנה כתב הרב כי ניתן לומר שבאשר לאנשים ש״אינם אנשים רגילים״ לעניין נטייתם המינית, לא נאמר איסור משכב זכר. ואלו דברים תמוהים עד מאוד, שכן בסנהדרין בדף עה ע״א נכתב: ״אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ובאו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו תעמוד לפניו ערומה ימות ואל תעמוד לפניו ערומה תספר עמו מאחורי הגדר ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר״. 
 
ושיטת הרמב״ם באמת בסוגייה דקידוש ה' בפרק בסו״מ בסנהדרין מחלקת בין אונסין למתרפאין, שכן כתב בהלכות יסודי התורה (פ״ה ה״ו): ״כענין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים כיצד מי שחלה ונטה למות ואמרו הרופאים שרפואתו בדבר פלוני מאיסורין שבתורה עושין ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים שאפילו במקום סכנה אין מתרפאין בהן ואם עבר ונתרפא עונשין אותו בית דין עונש הראוי לו.״
והוכיחו מזה האחרונים, וביניהם המנחת חינוך (מצווה רצו) והגר״ש רוזובסקי זצ״ל (מובא בשיעורי רבי שמואל על סנהדרין, כרך ב, עמוד שלה-שלט), שהרמב״ם סובר ששנא אונסין ממתרפאין, שכן במתרפאין הווי עבירה ברצון, ואילו יהרג ובל יעבור זה באונס, והחזון איש באמת תמה שהרי סו״ס הוא אנוס בידי חוליו, ונראה לבאר בשיטת הרמב״ם שההבדל הוא הבדל פסיכולוגי – כאשר באים קבוצת אנשים ואומרים לאדם שאם לא יעשה פעולה יכו אותו, הוא מבצע אותה ומרגיש מאוד כועס. לעומת זאת, כאשר מביאים אדם לידי החלטה מיוזמתו, לעשות פעולה מסוימת, משום שהוא מבין בעצמו שבכורח הנסיבות זו החלטה שלו וה״ריבונות״ שלו בדעתו לא נפגעה, הוא יעשה את הפעולה ופחות יכעס, למרות שלמעשה התוצאה היא אותה התוצאה, וכמדומני שבעבר ראיתי מחקר שהוכיח דבר מאוד דומה באשר לבחירת מיטה בקרב ילדים בספר "Influence: Science and Practice" של פרופ׳ צ׳לדיני (הוא לא נמצא בפניי כעת כך שאינני יכול להפנות למקום שם). 
ואין לתרץ שבסנהדרין בדף כו ע״ב אמרינן שהחשוד על העריות כשר לעדות אישה, ותוס׳ לעיל בדף ט ע״ב בסוגיה דפלגינן הביאו זאת וכתבו (ד״ה לרצונו רשע הוא): החשוד על העריות כשר לעדות פירש בקונטרס לאו דאיכא סהדי שבא על הערוה אלא שהוא גס בעריות ומתייחד עמהן והאי דקאמר ארבעים בכתפיה וכשר היינו משום דמלקין על ייחוד כל העריות חוץ מאשת איש דמלקין על לא טובה השמועה אי נמי התם כשר משום דיצרו תוקפו כ"כ וחשוב כאנוס אבל ארביעה אין יצרו תוקפו כ"כ", ומזה להוציא שמי שיצרו תוקפו חשיב כאנוס ורחמנא פטריה (ובמכוון התעלמתי מהסיפא של דבריהם שכן יודע אני שהרב נוטה לחלוק במחלוקות מציאותיות על כל אדם), שכן וודאי שנחשב לרשע ודינו מיתה, אלא שכתבו רק לעניין העדות חשיב כאנוס, וכבר מצינו דברים שהתורה אמרה שלעניין מסויים חשיב כדבר שהוא לא בכללותו, עיין בחידושי מרן הגרי״ז בתמורה בדף י שם כותב שלעניינים מסויימים כגון דעת העובר הוא כירך אמו אפילו למ״ד עובר לאו ירך אמו (לדאבוני הספר לא נמצא בפניי כעת בעקבות גלותי מהישיבה משום חופשת בין הזמנים). 
ולכאורה מוכח מכאן כנגד סברתו של הרב, ואשמח לתשובתו. 
בברכת גיט קוויטל וחג שמח, 
תלמיד ישיבת פוניבז׳ הק׳.