בעניין החומרות דפסח, וכל המחמיר – חמור!

כמוש"נ – אין קישוי אלא לדעת,
ואם אין דעת הבדלה מניין,
ואין מבדילין אלא על היין,
וכשנכנס יין יצא סוד,

ומגלה סוד הולך רכיל:

הרי זה שהולך ומגעיל,
מצואה או דבר אחר מגעיל,
שלכלב הוא מזון אכיל,
הרי מעשהו זך ואציל,
והמזלזל בעניין הוא אוויל,
והמפקפק אינו אלא מטריל,
וכאיוולתו נענה לכסיל.
על כן את היורות יש להגדיל,
שתיכנס בהן אסלה בגודל רגיל,
ומסיבת הריח המבחיל,
על ההגעלה יהיה אחראי דחליל,
ועוד יכניס במים בושם ווניל,
או קינמון ציפורן וזנגוויל

הנלע"ד שבדרך כלל אין צןרך להגעיל מה ששימושו בצונן, זולתי המלעיג על דברי חכמים הנידון בצואה רותחת – הוא באמת צריך להחמיר בהגעלת האסלות כדין דבר שתשמישו ברותח, ותבוא עליו ברכת טוב.

בברכה, יהושע בן מרים מנוף הגליל

*צורך*

הנ"ל (שצ"ל).