גניזה של תורה שבעל פה

ראה גם כאן: https://ph.yhb.org.il/07-06-14/

תודה רבה על התשובה המפורטת. אני חושב שמה שהציק לי כששאלתי את השאלה, וזה התחדד לי עכשיו יותר, זה איך זה יכול להיות שהתורה מצווה להתייחס בכבוד לאיסור תורה. כי אני מבין שגם במצבים שהתורה רוצה שלכתחילה נימנע מהם, היא עדיין יכולה בהנחה שהם קרו לצוות לגביהם משהו (ולא חסרות דוגמאות), אבל פה מדובר במשהו קצת אבסורד: נתינת מעמד זהה ל'תורה שבעל פה כתובה' לתורה שבכתב, ותורה שבעל פה כתובה עצמה היא דבר רע בעיני התורה. אז למה שהתורה תרצה שנכבד אותו ואף תיתן לו מעמד זהה כלתורה שבכתב (ודברי ותשמישי קדושה)? האם הגיוני שאיסור תורה מקבל מעמד של קדושה? קצת מזכיר מן הצד השני את ההלכה שלא מברכים על אוכל לא כשר בסוף אכילתו.

קודם כל זו אינה עבירה. היה היתר של חכמים לכתוב מסיבות טובות. זה נעשה בהיתר. יתר על כן, הספרים הללו קיבלו מעמד כמו ספרי תורה לכמה וכמה עניינים הלכתיים (טומא ידיים, הצלה מדליקה ועוד). ולבסוף, חובת הגניזה היא בגלל שמדובר בתורה, בגלל התוכן. זה שהוא כתוב זה עניין שולי. לתוכן הזה צריך לתת יחס של כבוד.