דבר בדוק

אני לא אומר שהדם לא יכול להיות ממנה אני רק שואל איכן מצינו שאדם שבדק משהו חכמים אומרים שמא לא בדקת יפה ולקולא. ועוד שהגמרא בהמשך מביאה דין גבי אישה שבדקה את חלוקה והשאילה אותו לחברתה ונמצא דם על החלוק שהראשונה טהורה לגמרי והשניה טמאה מדרבנן, ואני שואל הרי לשיטת תוס' רי"ד ניחא דלא טמאה הראשונה מהתורה דאולי לא בדקה טוב אבל מ"מ היה לחכמים לטמא אותה מדרבנן דדבר שמקבל טומאה. אלא אולי אפשר להגיד שכאשר אדם אומר שהוא בדק סומכים עליו לגמרי, במיוחד שמפורש שם בגמרא שקרקע יותר קל לבדוק מבגד, ויש עוד גמרא הדף יד עמוד א ששם שמואל מטמא מהתורה אישה שמצאה על ירכה דם שעבר אליה מעד הבדוק לה, ודווקא בדוק לה, ומטמא מהתורה אף שאפשר להגיד שהבדיקה יצאה נקיה והדם על הירך ממקום אחר, כמבואר שם ברש"י

כאמור, החוסר בהרגשה הוא ריעותא. מעבר לזה, מדובר בכתם ולא בראייה ממש, ובכתמים יש קולות שונות (כמו ענייני מאכולת) שלא כמו דינים מעיקר הדין דאורייתא. ובפרט שלא גזרו כתמים אם נמצאו בדבר שלא מקבל טומאה (וקרקע אינה מקבלת טומאה).

מחילה הרב אבל זה לא עונה על השאלה. הרי מפורש שם בדברי רב אשי שהיה חייב להעמיד את דברי שמואל בקרקע כדי לטהר אותה לגמרי דאם הייתה יושבת על גלימה היא הייתה טמאה (מדרבנן), ולפי מה שהרב אומר מדוע לא מעמיד רב אשי גם בגלימה ונעמיד אותה על חזקת טהרה. ואם הרב יענה שהחמירו וגזרו זה דווקא שבדקה את הקרקע לפני ישיבה דאם הקרקע לא בדוקה תולה ,הרי זה שהיא בדקה את הקרקע רק גורע שיותר וודאי שבא מגופה ולכן היה מוכרח רב אשי להעמיד בקרקע. ומה שהרב אומר שזה כתם ולא ראיה , מה הכוונה הרי זה שהיא לא הרגישה לא אומר שזה וודאי לא ראיה אולי זה כן שהרי לשיטת תוס' ההרגשה היא סימן לא סיבה לדאורייתא, ויכול להיות מציאות שתיהיה טמאה מהתורה גם בלא ראיה ובפחות מגריס על קרקע באופן שזה ודאי מגופה. ולפי מה שהרב אומר אין שום הבדל בין דבר הבדוק ללא בדוק דגם בדבר בדוק אפשר להעמיד על החזקה והרי בכמה סוגיות משתנה הדין על פי בדיקה או לא,
תודה רבה על הסבלנות.

איני מונח בסוגיא, וקשה לי לענות לפרטים. רק אומר שצירפתי כאן כמה סניפים. גם יש חזקה וגם בדבר שלא מקבל טומאה לא גזרו וגם חשש שהבדיקה לא נכונה. אתה מניח שכל אחד מהם לחוד מספיק, אבל זה לא בהכרח המצב. ייתכן שצריך את כולם. אז העמידו בקרקע כדי שיהיה דבר שלא מקבל טומאה, ורק שם יפעלו השיקולים האחרים.