דין דיו לבא מן הדין
מדוע לדעת הרב חכמים לא מקבלים את הק"ו של רבי טרפון בקרן ברשות הניזק: "ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל – ברשות הרבים – החמיר בקרן, מקום שהחמיר על השן ועל הרגל – ברשות הניזק – אינו דין, שנחמיר בקרן? אמרו לו: דיו לבא מן הדין להיות כנדון: מה ברשות הרבים חצי נזק – אף ברשות הניזק, חצי נזק" והרי לכאורה במקרה זה הקל וחומר שנוצר אכן תקף שכן הקל הוא הרגל ביחס לקרן (וזה נלמד מרה"ר) ואז בעניין רשות הניזק גם במסגרת העיקרון של דיו יהיה חייב נזק שלם בקרן
קשה לי להסביר זאת במילים. בעצם יש שני ניסוחים של הקו"ח, שאחד מוביל לחיוב חצי והשני לחיוב נזק שלם. השאלה למה חכמים לא מסכימים לאמץ את התוצאה של האחד. לכאורה די בכך שיש טיעון אחד שמוכיח נזק שלם כדי לחייבו. הטיעון השני לא מוכיח חיוב חצי אלא לפחות חצי, ונזק שלם עומד גם בקריטריון הזה.
הניתוח של הקו"ח הזה בטבלה מראה את שיטת חכמים, אבל אין כאן מקומו. הניתוח הזה מופיע במאמר השני על מידות הדרש ההגיוניות:
מידות הדרש ההגיוניות כאבני הבסיס להיסקים לא דדוקטיביים – חלק ב'
ניסיתי לקרוא אך דומני שלא הבנתי- הרי ברור שגם במילוי בפרריזמה של רשויות קרן ברה"נ אמורה להיות יותר מרה"ר פשוט אנחנו לא יודעים כמה אז אני לא מבין למה יש מתח או צורך לברור בין צורת ההצגה של לפחות חצי מרשויות לבין צורת ההצגה של לפחות אחד אחרי שמצאנו את ההיררכיה בין שו"ר לקרן
אתה חוזר על השאלה שהעליתי כאן. שם אני מסביר זאת, אבל כעת אין לי זמן להיכנס לזה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer