דין ספק בתורה

בדיוק על החלק הזה של 'ברר' השאלה שלי היתה מה מטיל עלי את החיוב לברר כאשר זה חלב ודאי ישר מוטל עלי האיסור של חלב אבל כאשר הוא ספק לכאורה אין מה שיעורר את האיסור של חלב כי זה לא חלב מבחינתי, לברר? למה שאברר, לי אמרו לא לאכול חלב כשאדע שזה חלב אמנע מלאכול אם אני לא יודע אז לא, לא מוטל עלי כעת שום איסור לכאורה.
לגבי ספק דאורייתא לחומרא, אין הכי נמי השאלה היא מה מייצר דיון של ספק, הדין של ספק דאו' וכו' הוא כאשר נוצר אצלי מצב של ספק ההלכה היא לנהוג לחומרא בזה אבל השאלה מה זה מצב ספק ולמה הוא קיים בכלל.

נראה לי שמדובר בעקשנות גרידא. אין כאן בדל קושי. מיציתי.

מסתבר לתלות שמחלוקת הרמב״ם והרשבא בספק דאורייתא אם מהלכות תורה להחמיר או רק מדרבנן תלוי בשאלה הזו.

לרמב״ם מערכת האיסורים היא מערכת ציווים שפונה אל קבלת ההחלטות של האדם

לרשבא האיסורים הם דבר שקיים במציאות האונטולוגית של הדבר האסור ועל האדם נגזר מהמציאות לפעול בהתאם לאיסור שבדבר, לפיכך בספק לא ניתן להקל וכסברת הרב

שאלה זו שואל הגרש"ש בשער"י ש"א ועוד, ומתרץ שאכן אין איסור במקום הספק היות 'ואין אזהרה בספק', ורק היות וסו"ס מלבד עצם האזהרה יש גם חפצא דאיסורא התלוי במציאות כעין רעל, לכן כדאי לאדם לשקול ולהיזהר.
ומוסיף עוד, שמח' הראשונים עם ספק דאורייתא לחומרא מן התורה, תלוי בשאלה האם התורה הטילה איסור מחודש להיכנס לבית הספק, אך לכו"ע יש חפ"ד העלול להיות קיים