דיני יוחסין
האם רב או דיין יכולים להכריע בעניין יוחסין הרלוונטי עבורם? כלומר לקחת את העובדות ולהעריך אותן ולצאת עם פסק שישפיע על המעמד שלהם (זה קובע אם הם כהן או לוי, למשל).
אם יש לך מקור כלשהו לזה או נימוק מעמיק יותר לפסק בכל מקרה, זה יעזור לדעת.
קשה לי לחשוב על מצב כזה, ולכן קשה לחשוב על מקורות שיכריעו. אומר בכל זאת כמה דברים.
- השאלה היא גם על עדות ולא רק על דיינים. האם עד יכול להעיד על משהו שישפיע בעקיפין גם עליו. למשל עד שמעיד שמת בעלה יכול להיפסל כי אולי רוצה לשאת אותה.
- כל עוד לא מצאנו פסול אין פסול. כל עד או דיין הם כשרים אלא אם מצאנו מקור פוסל. כמובן אם יש חשש שקר זה יכול להוות בסיס לפסול מקומית גם אם אין מקור שפוסל באופן גורף.
- הסנהדרין/חכמים החליטו שיש לא תסור כלפי כל פסק של סנהדרין. זה מעין המצב שאנחנו מדברים עליו.
- אתה מדבר על השלכה שאינה תוצאה אישית אלא השלכה עקרונית. מדובר על פסק שיהפוך מישהו לכהן (למשל, אם דיין יפסוק שבן של אימא כוהנת גם הוא כהן) ומה שיהווה השלכה עליי הוא שגם אני הופך לכהן מאותו טעם (כי גם אני בן של אם כהנת), אבל לא שהפיכתו שלו לכהן משפיעה עליי ישירות. זו אינה נגיעה בהגדרתה רגילה. משני טעמים: א. הפסק שלי חל רק על המקרה שבא בפניי. המקרה שלי יידון לחוד ואין כאן תקדים מחייב (אלא אם מדובר בסנהדרין). ב. הרי כל פסק צריך להיות מנומק, ולכן פסיקה עקרונית כמו זו תתבסס על נימוקים ואלו ייבחנו לגופם. אין צורך לפסול אדם בגלל נגיעה במצב כזה. דוגמה לדבר היא טיעוניי שלי לגבי סמכות חכמים בזמן הזה (שמאפשרת שינויים בהלכה). האם אני עצמי יכול לעשות בזה שימוש לשנות? ברור שכן. דבריי ייבחנו לגופם ואחרים יוכלו להחליט האם לאמץ זאת או לא. כעת אני נזכר שזה מתקשר למחלוקת ב"ש וב"ה שמבוססת על מחלוקת האם הרוב הקובע הוא רוב החכמה (כך חשבו ב"ש, שבעצמם היו מחדדי טפי) או רוב האנשים (כך חשבו ב"ה שהיו הרוב המספרי). הרי לך מצב שבו דיין מביע עמדה שמבססת את מעמדו שלו, ואף אחד לא מהרהר אחרי האפשרות הזאת.
ראשית, תודה על המענה לשאלה שהטרידה אותי בעבר, ובכך אני שואל אותו לכל רב או דיין שאני פוגש. אני מעריך את ההתחשבות.
אני אומר לך את השאלה הבאה שזה העלה. כששאלו כמה חכמים שאלה זו אמר אחד: "אני לא בטוח לגבי המקרה שלך, אבל אני מספר לך סיפור. לפני שנים היה אדם שנולד יהודי, לא שומר מצוות, אבל בשנות העשרה שלו הוא נעשה שומר מצוות. שנים עבר, הלך לישיבה, התחתן, ואפילו קיבל סמיכה והפך לרב גדול. ואז אמא שלו אמרה לו שהיא לא בטוחה אם היא באמת יהודייה. הוא היה בהלם והתייעץ עם חכמים אחרים שאמרו פשוט תעשה גיור לחומרא ותגמור עם זה. הוא לא רצה את ה"תווית" הזו אז הוא עשה מחקר משלו. בסופו של דבר הוא מצא מספיק הוכחה שסבתא וסבתא רבא שלו היו למעשה יהודיות אז הוא החליט על עצמו שהוא לא צריך גיור לחומרא.
מה אתה חושב על המצב הזה? האם יכול "הרב" כשמצא ספק במעמד שלו להנפיק פסק כזו?
מה השאלה? ברור שהוא יכול. כל אדם מחליט הלכות לעצמו, וברוב המקרים יש לו נגיעה. האם אדם שמסתפק אם אמר יעלה ויבוא לא יכול לפסוק לעצמו את הדין? אין שום שאלה.
במקרה הזה הוא מחליט אם הוא באמת יהודי או לא! אני חושב שזה שונה מאשר להחליט אם לחזור ולהתפלל שוב?
בגלל זה שאלתי אם הוא יכול לפסק על עצמו…
לא, זה לא שונה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer