דרשות חכמים- באר הגולה

מה רואים כאן. מה הקשר בין הטענה שכל דבר אמיתי רמוז בתורה (בדרכו הדרשנית/עמקנית של מהר"ל) לבין הטענה שכל דבר שבעולם רמוז למעשה בתורה. ואם אנשים טועים לחשוב שגם דבריהם האמיתיים יוצאים מהתנ"ך (בפרשנות; לא בדרשות) אין אחריות הטועים עלינו.
[ואגב נראה ברור שמהר"ל מכוון רק לדרשות אגדתיות שבהן עסק בכל הבאר (חוץ מבדרשה האחרונה אין כסף לאדון זה יש כסף לאדון אחר, ובסיום מופיע הציטוט שבשאלה שכל הדרשות אסמכתא, אבל לי נראה פשוט שמהר"ל לא אומר שהדין (דאורייתא) קידושי כסף וכסף לאב מקורו הוא "לפי דעת ושכל חכמים" עוד לפני הדרשה, אלא דבריו האלו שהדרשות הן אסמכתא נוגעים רק לדרשות האגדיות שבשאר הבאר). ואולם יל"ע האם היחס בין הסברי מהר"ל לכוונת חז"ל בדרשות הוא יחס של אסמכתא רגילה או של אסמכתא במובן המהרלי.].

* האמיתיים בעיניהם

אעיר כמה הערות:
0. גם דבריי נסובו על מדרשי אגדה.

1. דבריך מזכירים לי את הסיפור שכבר סיפרתי על חבריי בישיבת נתיבות עולם. כשהם ראו שכל יום בצהרים אני הולך לאוניברסיטה, טענו בפניי שהכל מצוי בתורה. אמרתי להם שתשובתם בתרתי: א. אם כך, מה בעיה שאני הולך לאוניברסיטה? גם שם אני לומד תורה. וכי המקום גורם?! ב. אנא בטובכם פגעו לי בעפרון בן צחר ומיצאו לי בתורה את הפתרון למשוואת שרדינגר עבור בור פוטנציאל מסתובב, ואז באמת אוכל להישאר בישיבה ולא לבזבז את זמני באוניברסיטה. למותר לציין שטרם התקבלה אצלי תשובתם (אני כבר מצאתי אותו בינתיים בדרכים יותר קונוונציונליות). בדומה לזה, אתה טוען כאן שרק דברים נכונים מצויים בתורה, אבל אין לנו דרך לדעת מה נכון ומה לא ומה מצוי בה. זו טענה שלא ניתן להפריכה ולדעתי לא אומרת כלום, לפחות במישור המעשי.

2. גם לשיטתך, מה שבוודאי כתוב כאן הוא לפחות טענתי שלא לומדים מאומה מן התורה אלא מכניסים לתוכה את הרעיונות שלנו.

3. מעבר לזה, כן ניתן להסיק מכאן שאפשר להכניס לתוך התורה הכל. אם משהו נראה לי נכון, אז לא ייתכן שהוא לא נמצא בתורה, ואפשר להכניסו לשם בדרכי עקלקלות שונות ומשונות. מה זה אם לא האמירה שאפשר להכניס לשם כל מה שאני חושב?! אכן אחריות הטעות אינה עלינו, ואף אחד לא אמר שכן. עדיין כתוב כאן שאפשר להוציא מהתורה הכל.
אם כן, מסעיף 2-3 עולה שבדבריו כן כתובות שתי טענותיי (שכמובן קשורות ביניהן): לא לומדים כלום מהתורה. אפשר להוציא ממנה הכל.

4. אכן, בדרכו ה"עמקנית" של מהר"ל באמת אפשר להוציא כל דבר מכל מקום. גם את תורת היחסות הכללית מציפופו.

[לא יכול להתווכח כי אני אישית 'לא מתחבר' להסברי המהר"ל וממה שהתרשמתי דומני שהיחס בינו לדברי חז"ל הוא יחס של אסמכתא רגילה לפי הפירוש הרגיל, דהיינו אין שום קשר אמיתי, כמו שאתה כותב כאן.
אגב מלבי"ם בדורו כמהר"ל בדורו ומצא דרכים אחרות 'להסביר' את הדרשות, אלא שמלבי"ם בנ"ך עשה את אותו פיטום פסוקים גם בפרשנות עצמה ולא רק בדרשות, ועליו בעצם חלה טענתך הרחבה שעוסקת בפרשנות גופי הפרשיות. רק מה שעומד לפניי הוא שאנשים חכמים ששמעתי מהם בזמנו הרבה דברים שנראו לי בזמנו מאירי עיניים אף שכיום לא אזכרם כלל וכלל ואולי אין בהם ערך אמיתי הפליגו לשבח את הנ"ל, כגון הרב מאיר מאזוז על המלבי"ם, והרב נחום ברוידא על המהר"ל (מהמהר"ל רבים למדו ויצרו וכו', והרנ"ב הנ"ל גם הוא כאחד מהם וכרבו ר"מ שפירא). ]

שאלה לגבי אסמכתות. עירובין נד אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנים שנאמר שימה בפיהם אל תיקרי שימה אלא סימנה. שמעה רב תחליפא ממערבא אזל אמרה קמיה דרבי אבהו אמר אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה הציבי לך ציונים וכו' עשו ציונים לתורה. [חיפוש 'אנן מהכא' העלה לי שישה פעמים בגמרא שסיפרו על הבדלים בין אמוראי ארץ ישראל לאמוראי בבל באסמכתאות למיניהן]. בדרכו של המהר"ל אני משער שימצאו בכל אסמכתא כזאת 'בחינה' שונה של התוכן המשותף ואז מובן שעושים מזה עסק אנן ואתון. אבל אם האסמכתות האלה הן רק לזיכרון אז מה זה משנה מאיפה רומזים את זה, האם הסיפורים האלה סתמיים? או אולי הנושא הוא רק לראות איזו אסמכתא יותר מצלצלת וחלקה (כמו שמחפשים נפק"מ פשוטה כמידת האפשר).

אולי כך ואולי כך. לדעתי אסמכתאות הן כמו דרושים בימינו. אלו לא אמצעי זיכרון בעלמא כפי שנוהגים לחשוב (כי בד"כ הן לא ממש עוזרות לזכור), אלא להטעים את הדברים כמו שעושים דרשנים. לכן מציעים אסמתכאות שונות להגדיל תורה ולהטעימה. לא כוס התה שלי, אבל יש לא מעטים שדרושים כאלה מדברים אליהם.

לכאורה עוזרות לזכור למי שרגיל בפסוקים (שהם היו כתובים ונפוצים) ואז או שכשיפגש בפסוק ייזכר, או שבכלל כשמחברים משהו לדבר מוכר אפילו באופן מלאכותי זה עוזר לזכור אותו בעצמו (דומני שככה התחושה שלי אבל אני לא בטוח).
אצלי למשל יש כמה אסמכתאות שתפסוני ואני תמיד נזכר בהן בהיתקלי בפסוק או באמצעותו כמו לא יחרוך רמייה צידו על צייד הרמאי או אל גינת אגוז ירדתי שאין מה שבתוכו נמאס, וכמה וכמה פירושים לפסוקים בפרשנים שאע"פ שאני חושב שהם פירושים לא נכונים אני עדיין זוכר את הרעיון הגלום בהם באמצעות זיכרון הפסוק (למשל מלבים איוב לד,יח-יט משלי יח,ט רד"ק תהלים סט,כז בענייני תוצאתנות).