האלוף גרשון הכהן ורעיון מטורף שלי‎

היי מיכי
ספרתי לך אודות קשר שיצרתי  עם  האלוף גרשון הכהן, ושהוא  הזדהה עם  רעיונותי, אבל בתחילה  לא  היצגתי  את הרעיון  היותר  פרובוקטיבי  שאני  חושב  שעד  כה  לא  היצגתיו  בפניך:
ירושלים  כקורבן
מעמדה  של  ירושלים בתודעתנו  נקבע בעיקר  עקב  מיקומו של בית המקדש בה, בית  המקדש  הוקם  לפי  דברי  הימים   בהר  המוריה, המקום אשר בו אברהם אבינו  היה  נכון להקריב  את  היקר לו  מכל  במצוות האל  שבו  דבק. אנחנו  רואים  בעצמנו  את  יורשיו ממשיכי דרכו  של אברהם.     עקידת  יצחק מתכתבת  בעקיפין עם מצוות "ואהבת את ד' אלוהיך".                                   מצווה זו  מקובל לפרש כפשוטה.  אך תמיד מתעוררת התהייה איך אפשר לצוות על  האהבה?  הרי  אי אפשר לצוות  על הרגש, אבל  אפשר לצוות  על  האדם  לתת  ביטוי  מעשי למחויבות כלפי  האל.  והרי  ידוע שעצם  העשייה  [ההשקעה]  יוצרת קשר  רגשי עם  מושא  העשייה.  על כן- המחוייבות  לאל  [האהבה  אליו] צריכה להתבטא  בשמירה  על  העולם שהאל  ברא!    אנו  מבינים ששמירה  על הבריאה  היא  שצריכה להיות  בראש  מעיינינו, וזאת  על  אף שלא  צווינו על  כך.  על כן-  עוד  לפני  שאנו  חוברים ל"גרין פיס"  ומצילים את  יערות האמזונס, חייבים  אנו לעשות ככל יכולתנו כדי לשמור  על הבריאה  הסובבת  אותנו, ובראש  ובראשונה על  חיי  בני  האדם . על כן  אנו חייבים לדעת מהו  עיקר ומהו  טפל  בדרך  שאנו  רוצים לבטא את יהדותנו.                       אם קיים חשש מוצק  שהתעקשותנו  על  שליטה  בהר  הבית  ובירושלים המזרחית היא  הגורם העיקרי  להמשך הסכסוך  עם  הערבים  [ הערבים -הכללה  מורכבת  ומאד  גסה!],יהדותנו  מחייבת אותנו  להקריב את שליטתנו בהר  הבית  ובעיר  העתיקה.  הקרבה  שדומה  לזו של אברהם אבינו. הקרבה להבדיל מוויתור  הינה  מעשה הנובע  מעמדה  של כוח!
אסור  שהקרבה  זו תהיה  לשווא! תמורת הקרבה  זו צריכים הפלסטינים להקריב  את  זכות  השיבה!                              לדעתי רעיון "זכות השיבה"  מושתת  על  בלופים נוספים שלא  מדובר  בהם,אבל כרגע  אין  הם מענייננו!                    חשוב  לי  להדגיש- ירושלים  העתיקה יקרה לי,  אבל יקרה לי  יותר  מהותנו  הרוחנית!                                                                 לא  נראה שראוי  יהיה  שעם ישראל יעדיף היצמדות  למקום פיזי  במקום למחויבותו  להיות  לעם סגולה.

ובכן  מיכי- מכתב  זה שלחתי  ב1.1 אחרי  התכתבות יחסית אינטנסיבית של  יומיים.  אחרי שעד ל4.1  לא  קבלתי ממנו תגובה, כתבתי  אליו לאמור:
היעדר תגובתך- שתיקה רועמת?
אני  מניח  שהסיבה להיעדר תגובה  להצגת  תובנותי בעניין מעמד  הר  הבית  וירושלים  היא  אי הסכמתך  עם גישתי.
לא  נורא- עדיין יש לנו הרבה  מהמשותף  על המפריד ,  והמשימות והאתגרים  שעומדים לפנינו  מחייבים אותנו  לשלב  ידיים ככל שנוכל,  מבלי  לוותר  על האמת  שלנו.
בברכה  וכל  טוב
 הוא הגיב מיד:

לא שתיקה רועמת סתם שתיקה כי עוד לא ראיתי. ממש עסוק ולא כל יום אני עובר על מיילים. אקרא ואגיב. 
 
מאחר ועברו מאז 10 ימים, אני  מעריך שעכשיו שתיקתו  אכן רועמת, ולדעתי  יש  אולי  מקום לשבחו על כך:
האם הסברי  נראה לך מופרך  שאילו  האלוף הכהן  היה חלוק על רעיוני  הוא היה מבטא  זאת חד וחלק, אלא אולי  הוא מוצא  טעם בדברי,אך משום מעמדו בציבור הדתי הוא  מעדיף  לא  להיכנס לפינה  זו!
ואולי הוא  רוצה לחשוב על הדברים ,ולתת  להם  להתבשל בתוכו?!
ואם אני מעלה  עניין זה של ירושלים- מהי דעתך האישית?
כל טוב  והמשך יום נעים.