האם הטיעון החושף מן החושים תקף גם לבע"ח?

שו"תקטגוריה: אמונההאם הטיעון החושף מן החושים תקף גם לבע"ח?
יונתן שאל לפני שנה 1

שלום וברכה,
ראשית, תודה על שיעורי האמונה שהעלית למרשתת, העובדה שאני יכול לשמוע את השיעורים בכל עת, אפשרה לי לנצל את הזמן טוב יותר.
יש לי הרהור/ערעור/שאלה על מה שאתה מציג כטיעון \"חושף\" מכך שאנחנו מקבלים את האינדוקציה, וסומכים על החושים.
למרות שאני לא יכול להצביע בדיוק למה, יש לי תחושה שהטיעון הזה "כשר אבל מסריח". אולי זה בגלל שהוא פטרוניסטי (ואני יודע שזה לא מפריע לך).
אבל בכל זאת עלה לי ערעור קצת עקיף, ואשמח לדעתך.
על פניו, גם בעלי חיים סומכים על החושים שלהם ועל האנדוקציה (פבלוב, שם, שם).
כך שממה נפשך:
או שבע"ח סומכים עליהם גם בלא אמונה באל (כי אני מעריך שהם לא מאמינים בו, גם לא במובלע), ואז אנחנו צריכים לקבל שישנו איזה גורם אחר לאמון בחושים ובאינדוקציה, ואזי הגורם הזה יכול להיות זה שגורם גם לנו לסמוך עליהם (בבחינת, האבולוציה עשתה את הקוף ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים).
או, שאנחנו מניחים שגם בע"ח מאמינים במובלע באל. (זה כמובן אפשרי, אבל אז אני אתחיל לחשוב שאתה חוסיד, לא עלייני)
תודה,
יונתן 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני שנה 1

בעלי חיים נותנים אמון ולא מחליטים לתת אמון. במקרה האמון שלהם מוצדק, כי האלוהים ברא גם אותם ואת חושיהם. היה יכול להיות גם אחרת. לעומת זאת, בני אדם מחליטים לתת אמון בחושיהם. נכון שהם נולדים עם האמון הזה, אבל כעת עליהם להחליט האם הוא נכון או לא. ההחלטה לתת אמון משקפת אמונה. אם האמון מוצדק זה רק בגלל שאלוהים דואג לזה. גם אצל בעלי חיים, רק שהם לא מודעים לזה.
לשון אחר, ברור שיש גורם אחר לאמון, הטבע המולד שגורם לנו לתת אמון. זה מה שקורה אצל בעלי חיים. השאלה האם האמון הזה מוצדק או לא, וכאן נכנס אלוהים. את השאלה הזאת בע"ח לא שואלים את עצמם.

too me הגיב לפני שנה 1

בעיני (ויתקן אותי הרב אם אני טועה) ההיסק של הרב הוא כך –

הנחה א – דברים שמתאימים למציאות נוצרים בתכנון תבוני (או אולי, שני דברים מתאימים זוקקים מתאם).
הנחה ב – ההכרה שלנו מתאימה למציאות.
מסקנא – ההכרה שלנו נוצרה בתכנון (או אולי, קיים גורם שתיאם בין ההכרה שלנו והמציאות).

הטיעון החושף אומר שאפשר לזנוח את המסקנא אם נזנח את הנחה ב, אלא שבפועל אף אדם נורמלי לא זונח אותה, ולכן כולם מקבלים את המסקנא במובלע.

ולי הצעיר נראה שמקום הסרחון הוא, שלמעשה הנחה א, וכן צורת ההיסק עצמה, נובעות כולן מתוך הנחה ב – אלא שאפשר לקבל ממנה גם משפטים אחרים, שיכולים לפטור אותנו מעונשו של מתכנן תבוני.
משהו כמו ההיסק הבא –

הנחה א – ההכרה שלנו מתאימה למציאות (או יותר נכון, ההכרה שלנו מספקת לנו אמיתות).
…(בסדרה ארוכה של חקירת המציאות לפי החושים והלוגיקה, שאמיתותם נובעת מהנחה א)….
משפט א – האבולוציה נכונה.
מסקנא – ההכרה שלנו נוצרה באבולוציה.

אם ניקח את המשל של טיילור עם האבנים בסקוטלנד – מלבד האופציות שהאבנים התגלגלו מעצמן (ואז לא מעידות על סקוטלנד) או הונחו על ידי אנשי המקום (ואז כן מעידות על סקוטלנד), יש אופציה שהתנאים הגיאולוגיים במקומות גורמים לאבנים להסתדר בצורת שם המקום.

mikyab צוות הגיב לפני שנה 1

איני יכול לתקן את הטענה שבעיניך ההיסק הוא כזה. השאלה האם הוא באמת כזה. 🙂
הטיעון החושף הולך מההנחה של אדם שיש התאמה (שהיא סובייקטיבית) לזה שהוא כנראה מאמין במובלע שיש גורם מתאם. הטיעון המסיק הולך מהמורכבות (שהיא עובדה אובייקטיבית) לגורם שיצר אותה.
מכאן והלאה איני מבין מה אתה כותב. לך לפי ההגדרות שלי.
לגבי סקוטלנד, פספסת את כל העוקץ של ההוכחה. יש אפשרות (רחוקה מאד, אבל לצורך הדיון נאמץ אותה כקבילה) שהגיאולוגיה גלגלה את האבנים, השאלה היא כיצד אתה יודע או למה אתה מאמין שזה לא קרה (אלא שבאמת הגעת לסקוטלנד)? על כורחך אתה מניח, גם אם במובלע ובלא מודע, את קיומו של גורם מתאם.

השאר תגובה

Back to top button