האם התורה מתייחסת רק לאספקט הדתי?

שבוע טוב,
אני עכשיו קורא את הספר השלישי שלך בטרילוגיה (אגב, הספר כתוב בצורה מסודרת ובהירה ביותר, אני ממש נהנה מהסדר והקוהרנטיות בכל דף ודף).
אז בחלק הראשון אתה מעלה שם את הטענה שלך שהתורה מורה הלכות רק במישור הדתי ואיננה מתייחסת לשאלות המוסריות הכרוכות בכך.
אתה מצדד בעמדה זו מכח ההלכות הבלתי מוסריות הנמצאות בתורה (אשת כהן שנאנסה וכדו').
אתה העלית עוד שתי גישות ודחית אותן, הגישה הראשונה טוענת שכל ההלכות מקדמות מוסר, ויתכן שאיננו שמים לב לכך והגישה השניה שוללת את המוסר. ברור שדחית את שתיהן.
אני שואל מדוע לא שייכת כאן גישה רביעית שאותה לא העלית, הגישה הזו אומרת שהתורה אכן מתייחסת לכל השאלות גם למוסריות וגם לדתיות, והיא מכריעה ביניהן. אני עדיין לא אומר שצריך תמיד לשמר את ההלכה, נניח שבזמן מתן תורה הנזק הנפשי לאשת כהן שנאנסה ולמשפחתו היה קטן בהרבה ביחס לערך הדתי שדורש את גירוש האשה (ובזמננו צריך לבטל את ההלכה). 
לפי גישה זו, ודאי שיתכן וימצאו קונפליקטים בין ערכים דתיים למוסריים כפי שאף לגישתך יתכנו קונפליקטים אלו.
אך כשם שבסופו של דבר אנחנו מכריעים בקונפליקטים אלו (כדוגמת החייל והסבתא הבודדה) משום שלמעשה נצטרך לעשות אחד מן השניים, אז התורה הכריעה בעבורנו, ניתן אף להוסיף לזה נופך ולומר שביד האלוהים לדעת מה בסופו של דבר טוב יותר, האינטואיציה שלו חזקה יותר. אבל לא צריך להיטפל לנופך הזה אם לדעתך נופל בו פגם.
מקווה ששאלתי ברורה. 
 
ושוב, ממש נהנתי מקריאת הספר בשבת