האם יש ערך להתחתן?

בס"ד כ"ח באדר תשא"ף

לל"א – שלום רב,

על חשיבות מיסוד הנישואין ראה במאמרו של רמד"א, 'קופידון וחיות אחרות: למה להתחתן?' (= טור 141).

בברכה, ירון פיש"ל אורדנר

לענ"ד חיי אישות שבהן אין מחוייבות הדדית וכל אחד יכול לקום ולעזוב – הם ניצול בלתי מוסרי של בן/בת הזוג, הפיכתו לאובייקט שבו 'משתמשים וזורקים', שלא לדבר על הילדים הנופלים קרבן לאותה זוגיות חסרת מחוייבות ויציבות. זה לא מוסרי, לא כלפי בן/בת הזוג ולא כלפי הילדים.

כלפי הילדים נכון, אבל גם יש נסיבות שבהן ילדים לזוג נשוי ומחוייב משפטית סובלים מסיבות שונות. כלפי בן הזוג – מה שונה מעיסקה מסחרית עם שותף?

הרב,

הנה מהלך, ואשמח שתצביע לי היכן לדעתך אני טועה בו:

א. יש ערך של חיי האדם – בתוכו כלול: לעזור לבני האדם לשפר את חייהם ולהטיב להם. אדם שמרבה את האושר לבני האדם – זו מעלה גדולה, והיא בעלת ערך. ב. מעשה הנישואין מביא אושר לבני האדם ומטיב להם את החיים. כתוצאה מכך – אדם שמתחתן ממשש את ערך 'חיי האדם'.

אפשר לחלוק על כך עובדתית (נישואין אינם מביאין אושר לבני האדם), אבל נניח והתיאור קולע לאמת. היכן כאן הכשל? האם לגרום לבני האדם להיות מאושרים, אינו דבר בעל ערך? מה אני מפספס?

בסגנון אחר: יש ערך לאהוב את בני האדם (לא ערך דתי כ'אהבת ישראל', אלא ער אנושי או מוסרי). כיוצא בזה יש ערך או תמונה שלמה והרמונית יותר, שהאדם אוהב ומתאחד עם אישה (אשתו). זה ערך אסתטי או אנושי של האידאל של 'משפחה'. ולכן, יש ערך באקט של החתונה?

אשמח אם תוכל להרחיב לי על איזה נקודות אתה חלוק ולמה?

זה לא ערך בנישואין אלא באושר. זה לא שונה מהערך שבקניית גלידה לאדם. אם לזה הכוונה אז אתה אולי צודק, וגם זה רק אם בפפועל אכן נגרם אושר. אבל כוונת השואל, כפי שהבנתיה, לא הייתה כזאת. הוא תהה על הערך בנישואין עצמם, ולא רק כמכשיר לאושר.