האם מצופה מאיתנו להיות חכמים כ"כ בשביל להאמין??
שלום וברכה כב' הרב,
מהמעט ששמעתי את דברי הרב יצא לי שהאמונה היא עניין רציונלי שניתן להגיע אליו באופן שכלי אם כי אין זו הוכחה מדעית, אני מקווה שהבנתי את הדברים נכון, בכל מקרה הרעיון הוא שהאמונה היא רציונלית, נראה לי לא תואם את דעת התורה, שהרי לפי המסורת התורה ניתנה לכלל ישראל לחכמים טיפשים מכל הסוגים, ונראה תמוה שרק אחד מאלף או ממיליון יגיע למסקנא שכלית שיש אלוהים ומה עם שאר האנשים? אפילו לא טיפשים אלא כל אדם שאין לו רמת משכל גבוהה או שהנושא לא מעסיק אותו מספיק או שאין לו זמן פנוי לעסוק בזה לא יגיע למסקנא זו אלא כנראה התורה מוסרת את האמונה באלוהים כדבר פשוט ויש לסמוך על המסורת בענין הזה כמו שכתוב הרבה בספר דברים כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ועוד הרבה שהאמונה מסורה מאב לבן,
השאלה הזו גם שייכת על הרמב"ם שביסס את האמונה על הוכחות לוגיות שכליות אבל גם הוא כתב בפירוש שההמון מאמין ללא הוכחה וצריך לקבל את הדברים כמו שהם, אבל לכאורה עצם זה מוכיח שהתורה לא נמסרה רק לחכמים גדולים שיגיעו למסקנות אלא ע"י המסורת וכמ"ש הרמב"ן שהאמונה בנויה על המסורת של הניסים שהיו ביציאת מצרים.
אני מקווה שהבהרתי את השאלה כהוגן.
זו הזמנות להודות לך על התוחכן המעשיר והמחכים פוקח עיני עוורים
תודה רבה והמשך יום טוב
העובדה שמדובר בדבר רציונלי לא אומרת שכולם צריכים להיות פילוסופים. יש אנשים שמסתפקים באינטואיציה דתית, וזה בסדר גמור. אחרים דורשים טיעונים מפורטים יותר. כל אחד לפי מדרגתו. התורה גם דורשת קיום של ההלכה, מה שלא אפשרי באופן מלא לכל אדם.
מסורת היא טיעון לגמרי רציונלי. יש ערעורים על המסורת ויש גם תשובות. אבל מי שהמסורת מספקת אותו אין בזה שום בעיה. הוא אדם רציונלי.
גם בתחומי מדע שונים אנחנו מקבלים דברים ממומחים בלי יש לנו יכולת לבדוק אותם. ההדיוט עושה שיקול חיצוני האם להאמין למומחה זה או אחר. אז גם באמונה דרך זו אפשרית.
שלום הרב, תודה לך על התשובה,
לאור הדברים "ההדיוט עושה שיקול חיצוני האם להאמין למומחה זה או אחר" עולה לכאורה כי ההכרעה של האדם היא לפי הטיעון המשנע יותר, יתכן שלאחד הטיעון הראשון יהיה משכנע יותר ולשני הטיעון האחר יותר ישכנע, לדוגמא בענייני אמונה, השאלה היא רק אם אני לומד עד כמה שדעתי מגעת נושא זה ומשתכנע לצד מסויים האם הכרעה זו היא כפויה עלי אם לדוגמא השתכנעתי יותר שיש אלוהים האם יש לי בכלל כח לבחור באפשרות אחרת? ואם לא אז כל יסוד התורה על הבחירה שנתונה ביד האדם איננה נכונה, ובמילים פשוטות ה' לא יכול להעניש את הכופר או לתת שכר למאמין ונופלת כל התורה.
אני משער שעסקת בוודאי בנושא זה ויש בזה ספר אולם לא מצאתי עדיין והייתי שמח ליישב את טרדה זו.
לגבי מה שכתבת שיש אנשים שמסתפקים באינטואיציה דתית וזה בסדר גמור-הרי האינטואיציה היא יכולה לתעתע או לשקר, ואם כן יכול להיות שבשכל אני מבין שאין תורה מן השמיים לדוגמא אבל יד לי רצון חזק לתחושת שייכות ולעוגן בעוה"ז ולכן אני נמשך להאמין שיש תורה מן השמיים אינפורמציה מאת הבורא שמלמדת אותי מה יש לי לעשות בעולם, אולם יתכן וזה נובע מבעיה נפשית שיש לי ועלי לטפל בה ולא להשליך על התורה את בעיה זו ובעקבותיה להכריע לצד התורה שהרי אין לזה בסיס ואם אותו אדם ילך לטיפול ויתרפא או יחוש שייכות ועוגן במקום אחר בעולם ולא יזדקק עוד לתורה יעזבנה, יוצא שהבסיס של התורה היה שקרי ולא קיים מתחילה, ולכן נראה שמוכרח להיות לתורה בסיס רציונלי ובריא ללא נטיות רגשיות שיתכן והם נובעות מבעיות נפש שטיפולם הוא בכורסת הפסיכולוג או בנטילת כדורים. לכן לבסס אמונה על הכרעה של טיעונים בעד ונגד והשתכנעתי כיותר בעד אפילו שא"א להוכיח שזה באמת נכון וגם יכול להיות שלהכרעה הרציונלית שלי יש נגיעה רגשית [וחולנית] עדיין אין לי אפשרות לדעת את זה ואני סומך על זה כי יש פה לפחות בסיס כל שהוא או שאני סומך על טיעון המסורת שעברה מדור לדור והשתכנעתי שמסורת זו החלה במעמד הר סיני בהתגלות הבורא לעמ"י, יש לזה בסיס אך על רגש בלבד היינו הכרעה רצונית להאמין [ונראה לי שזה הסיבה של רוב המאמינים ושומרי התורה והמצוות] אין לזה בסיס וממילא כל קיום התורה והאמונה אין לו כל חשיבות.
שאלות אלו מטרידות אותי מאוד ואשמח אם תואיל בטובך ויישב את דעתי בזה בזמנך הפנוי.
ושוב תודה רבה לך
מה לגבי הרמב"ם שטוען שרק אדם חכם יכול להיות צדיק והתכלית היא ידיעת האמת והיא העולם הבא שמושג באמצעות השגת חוכמה?
הטענה שצריך להיות חכם כדי להיות "דתי" או "מאמין" היא לא טענה חדשה. הרמב"ם אפילו לוקח אותה לקיצון.
מה שכן הוא טוען שהמצוות מכינות את האדם לחוכמה. וכל המצוות של הע"ז, העלאה באוב, כישוף נועדו למנוע מהאדם להיות טיפש ולהאמין בשטויות ולשקוע בכסילות.
והמצוות שנועדו להגביל את האדם, כמו כשרות, נועדו למנוע ממנו לשקוע בהנאות החיים ולזנוח את העיסוק בחוכמה.
תומר,
האם זה חדש לך שיש חילוקי דעות בין אנשים? למיטב שיפוטי, שיקול דעת אינו כפוי על האדם. ראה בטור 175.
ועדיין אם אדם בחר לפי מיטב הבנתו בבחירה שגויה לא מגיע לו עונש. אין בזה שום סתירה לעונשי התורה. אלו מגיעים למי שעובר מתוך יצר.
כל דבר יכול לתעתע, ואין לנו כלי טוב יותר מהאינטואיציה. אז כל מה שניתן לעשות הוא להשתדל להימנע מתעתועים, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת.
א,
ראשית, איני חייב כלום לרמב"ם. אני אומר את דעתי ולא את דעתו. שנית, אני מסכים לרמב"ם בזה ואין כאן שום סתירה לדבריי. לא עם הארץ חסיד כתוב במשנה. אבל אמונה יכולה להיות גם אצל עם הארץ.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer