האם קבלת התלמוד על ידי האומה חלה גם על חילוניים?
הרב טוען כי סמכות התלמוד בעם ישראל נובעת מקבלת האומה. וקבלת הכלל מחייבת את הפרטים. סוקרטס בדיאלוג קריטון טוען כי העובדה שהוא בחר לחיות באתונה מגלה מכללא שהוא קיבל את חוקי אתונה. אם הוא היה עובר לעיר יוונית אחרת הסמכות של חוקי אתונה הייתה פוקעת ממנו. רק בגלל שיש הסכמה גם אם מכללא אז לחוקי אתונה יש תביעה כנגדו עד מוות.
לפי הטענה הזו, האם העובדה שיהודי בוחר להיות חילוני מפקיעה ממנו את סמכות התלמוד או לא? כלומר, האם העובדה שמישהו חילוני דומה למעבר לעיר אחרת או פשוט הוא נשאר בעיר הזו ועדין לתלמוד יש סמכות כלפיו רק שבגלל שהוא חילוני המצוות הדתיות חסרות משמעות לגביו?
זו שאלה שהתחבטתי בה לא פעם. עקרונית אין הכרח לוגי בזה, שהרי לא כל מערכת נורמטיבית פועלת באותה צורה. תיתכן מערכת שקבלתה מחייבת סופית ואוסרת נטישה. למשל מערכת חוקי המוסר (האמנה החברתית).
בכל אופן, נראה שיש לחלק בין מי שנוטש כי לדעתו זה לא נכון ולא מחייב (אין אלוקים או שלא התגלה), ואז הוא אנוס בלי קשר לשאלה האם ניתן להתכחש למחויבות שקיבלת (בפרט שיש כאן קבלה בטעות), לבין מי שנוטש למרות שמאמין שזה כן מחייב סתם כי לא בא לו. עליו דיברתי למעלה. אין לי ראיה לזה מעבר לקביעה ההלכתית שאי אפשר להמיר דת (היו דעות בהלכה שכן אפשר, אבל הן פסקו בערך במאה ה-16 ומאז מקובל שלא). פעם שמעתי על מאמר חז"ל "עשיו ישראל מומר היה" – שהכוונה היא שהוא הישראל היחיד שהצליח להיות מומר. טענת המודעא רבה בגמרא שבת מושמת בפי כלל ישראל ולא בפי יהודי פרטי, וגם לגבי הכלל היא נשללת אחרי ימי אחשוורוש ואסתר.
כעת שמתי לב שאתה מדבר על התלמוד ולא על המחויבות לתורה בכלל. חילוני בד"כ מתכחש לתורה ולא לתלמוד. לגבי התלמוד, אם הציבור כולו יחליט להתכחש לו – לדעתי אין מניעה לכך. אבל פרטים מחויבים למסגרת של הכלל, ונראה לי שעוד יותר אם הם מחויבים להלכה ורק רוצים לנטוש את התלמוד. אם הם רוצים לנטוש הכל – על כך דיברתי למעלה.
איזה דעות אומרות שאפשר להמיר את הדת?
ראה למשל בטור אבהע"ז סי' מד ובנושאי כלים שם. היו כמה וכמה דעות כאלה בין הראשונים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer