הבנה כהרגשה

1. מה הכוונה שהחשיבה שלנו לא נגזרת ממצבים מוחיים אלא גורמת להם?
במונח שכל כוונתך לתפיסה הדאולסטית ובחירה חופשית – ועל כן היא גורמת להם?
2. האם עצם זה שלאנשים לא פשוט שלא מדובר בסינטיות אלא רגש בעלמא לא מקשה על התפיסה הזאת? זה לא שיש להם דעה קדומה.
3. אבל הדברים שמטים את המחשבה יש בהם מעין תחושה של המחשבה עצמה.

1. אתה חשב באמצעות המוח ולא שהמוח חושב וזה עולה למודעות שלך. השכל הוא החושב, ומפעיל לשם כך את המוח.
2. יש להם דעה קדומה. אנליטיות. וגם אם זה מקשה, אז קשה. עדיין לדעתי זה לא נכון.
3. הם משפיעים על המחשבה ולא שהם המחשבה עצמה. אתה מזהה תלות/השפעה עם זהות. זו טעות לוגית. הסברתי זאת.

1. להבנתי לשכל אתה מתכוון מכלול החלקים המנטליים ובפרט שיקול דעת דואליזם.
אם כן, יוצא מדבריך שעבור אדם מטריאליסט באמת קשה מבחינתו לשים הבדל בין רגש לחשיבה נכון?

3. אם הבנתי אתה מתכוון שההשפעה מתבצעת הן במישור של גיבוש המידע והן בשיקול הדעת (ששם זה יותר יצר מול חשיבה)? ובכל אופן היא איננה רגשית בעצמה.

1. בהחלט. בתמונה דטרמיניסטית אין דבר כזה חשיבה. לטענתי גם דטרמיניסט חושב כי הוא טועה בדטרמיניזם שלו ובעצם הוא אינו מכונה דטרמיניסטית. אבל לשיטתו שלו אכן אין באמת חשיבה. ראה כאן בטור 35 ו-175 על שיקול דעת.
3. גם וגם. אבל השפעה רגשית היא הטייה שמועדת לטעויות וכדאי להימנע ממנה.