הבריאה, לא אירוע חד פעמי
הבהרה: כל מה שאני כותב הוא על דעתי ולאו דווקא מדוייק מומלץ לעיין במקור (בעיקר תניא שער היחוד והאמונה פרקים א, ב)
אחד מיסודות תורת חב"ד (ואולי המרכזי שבהם) הוא תפיסת ההתהוות של בעל התניא, שבעיקרה טוענת שהבריאה אינה אירוע חד פעמי אלא מוכרחת להתחדש בכל רגע, ואם לרגע אחד יפסיק הקב"ה להוות את העולם ולהוציאו מאין ואפס המוחלט אל היש שהוא, אזי היה הכל מתבטל והיה כלא היו כלל.
ז"א שלפי חב"ד הטענה ש'עזב ה את הארץ' לא נכונה לא רק באופן טכני, אלא לא תיתכן מהותית (כי אם יעזוב ה את הארץ לא תהיה ארץ), והדבר משליך כמובן על השגחה פרטית שאפי' עלה הנושר מן העץ מושגח וכו',
והרבה מרדיקאליות והטוטאליות של חבד מגיעות מהנקודה הזאת ש 'אין עוד מלבדו' ואין כאן המקום.
הרציונל מאחורי השיטה נעוץ בייחודיות של מעשה הבריאה, שאינו דומה כלל לעשיית פעולה גשמית בעולם, שהיא יש מיש. כגון יצירת כלי מגוש כסף שלאחר היצירה יכול הצורף להסתובב לו בשוק בעוד הכלי קיים ועומד, ואינו צריך עוד לידי הצורף. לא כן בריאת שמים וארץ שהיא יש מאין ואינה רק גילוי של פוטנציאל שהיה קיים כבר בגוש הכסף, אלא חידוש אמיתי של דבר, ובמקרה כזה לא מספיק להיות רק הטריגר לשינוי אלא צריך להוות את השינוי תמיד. זאת ממש בקצרה ויש להאריך..
אני חושב שהשיטה הזו עושה שכל מה דעתך?
האם אתה מכיר שיטה כזו מפילוסופים אחרים?