ההבדל בין הלוואה למכירה
נחלקו הראשונים בפרק איזהו נשך האם שייך דין ריבית בקרקעות, עבדים ושטרות. כשזה תלוי בשאלה – האם שייכת הלוואה בקרקע. שני הסברים שמוצעים באחרונים כדי להסביר מדוע קרקע איננה נכללת בקטגוריה של הלוואה אומרות כך: א. הלוואה היא בדבר המתכלה בשימוש, וקרקע לא. ב. בהלוואה מחזיר לו בלי שומה, מה שאין כן בקרקעות שיש לשום את שוויים לפני שמחזיר. ולכן כשמחזיר ל"מלווה" קרקע אחרת, זו מכירה ולא הלוואה. ואני תמהתי על ההגדרות האלה, שלכאורה מציגות הבדלים טכניים ללא סברה ברורה. לכן חשבתי לתת הסבר אחד שכולל בתוכו את שני הגדרים יחד. וההסבר הוא כדלהלן – מכירה היא תמורה והלוואה היא השלמה. דהיינו, בהלוואה הרי לא מחויב הלווה להשיב את החפץ עצמו שלווה (כמו בהשאלה) וגם לא משהו אחר לגמרי (כמו במכירה) אלא להשלים כעין החפץ בעצמו (או כעין המטבעות או הפירות). להחזיר את אותו סוג באותה מידה ובאותו משקל פחות או יותר. בניגוד למכירה שמשיב תמורה למה שקיבל מבחינת השווי הממוני של המוצר שקיבל, ללא תלות בסוג, מידה ומשקל. לכן כאשר יש לשום את מה שמשיב (כמו בקרקעות עבדים ושטרות) זה מגדיר את היחסים בין הנותן והמקבל כמוכר ולקוח, משום שמודדים את השווי שהעביר לו ומה יש לו להחזיר בתמורה, בניגוד למלווה ולווה שברור וידוע ביניהם מה עליו להחזיר, כיוון שהחיוב הוא להשלים את אותו החפץ ולא להשיב תמורה לשווי שקיבל. ולכן גם בדבר המתכלה מוגדר הדבר כהלוואה, שכן המלווה היה מעוניין בהחזרה של הדבר עצמו שהלווה, לולא היה מתכלה. ובאין ברירה מסכים להשלמה כעין מה שהלווה. אולם בקרקע, שיכול לקבל בחזרה את אותה הקרקע ובוחר בכל זאת לבקש בתמורה קרקע אחרת, מוכיח המעשה על עצמו שאין זו הלוואה ואין זו השלמה, משום שאם אכן כך – היה דורש את אותה הקרקע בחזרה. לא רק שיכול לדרוש השלמה כעין מה שהלווה, יכול לדרוש בדיוק את מה שהלווה. וממילא מוכח מזה שאין הוא מעוניין בקרקע חזרה בתור השלמה למה שהלווה אלא בתור תמורה לזה.
עניין אותי לשמוע את דעת הרב בנוגע לסברה.
זה בהחלט מעניין. אבל בקרקע על אף שצריך שומא עדיין זה כמו הלוואה במובן הזה שבהלוואת קרקע הוא נדרש להשיב קרקע ולא כל שווה כסף.
כעת חשבתי על אופן הסבר אחר. בעבר הסברתי שהלוואה היא בעצם מתנה. החובה לפרוע היא מצווה של התורה (פריעת בע"ח מצווה). יש לכך כמה ראיות: בסוגיית מבריח ארי, שהפורע חובו הוא כמבריח ארי. וכן בפיהמ"ש רפ"י משביעית לגבי דמי מקח מול הלוואה בשמיטת כספים. וכן בהל' מכירה הרמב""ם מחלק בין דמי מקח לבין הלוואה לעניין מקדש וקונה במילווה ועוד.
אם כן, אולי בקרקע כשאני מלווה לך אותה ודאי איני מתכוין לתת לך אותה במתנה. שם ברור שאני מצפה להחזר קרקע ולא רק כמצווה בעלמא. ואולי לכן אין להגדיר זאת כהלוואה.
א. הגדרת הלוואה לפי שיטתי היא רצונו של המלווה בדבר עצמו שהלווה ובלית ברירה לוקח כעין מה שהלווה. ולכן קטגורית לא ניתן לשייך קרקע להלוואה, משום שכאמור המלווה היה דורש אותה בעצמה אם היה מעוניין בה. ויותר דומה קרקע למכירה, בכך שמעוניין בשווייה בתמורה, על אף שהשווי מוגבל רק לצורה של קרקע אחרת. בדומה לאדם שמביא כסף למוכר בתמורה לתפוזים, שמוגדר המעשה כקנייה ומכירה על אף שמעוניין דווקא בתפוזים ולא בכל סוג שווה כסף. ב. לכאורה הסיבה שמגדירים הלוואה כנתינת מתנה, היא לא משום שתולים בדעת המלווה שכך רצה. אחרת למה שהתורה תחייב להחזיר לו, במה הוא שונה מנותן מתנה רגיל? (לפי זה ההגדרה גם אינה כוללת אדם שהצהיר שמעוניין בהחזר או באדם שהלווה מיליון דולר) אלא אנו מחשיבים אותו כנותן מתנה, משום שסברתית אדם לא מחויב להשיב דבר שקיבל בהיתר. (עד כמה שאני מבין את החידוש הזה שמתעלם לכאורה מסברת "ממוני גבך"). ולכן אותה סברה שייכת בקרקע בדיוק באותה מידה.
אבל הוא לא מקבל את הדבר עצמו אלא כעין הדבר באותו שווי. וזהה ממש כמו הלוואה רגילה. מבחינת שמדובר באותו דבר זה ממש כמו הלוואה, אבל גם מבחינה זו שגם בהלוואה רגילה נדרש שיושב אותו שווי. אי אפשר לפרוע הלוואה עם דבר דומה בשווי אחר.
הגדרת הלוואה היא הגדרה של התורה לא בגלל דעת המלווה, אבל אם דעת המלווה היא לא לתת הלוואה אלא לעשות משהו אחר אז זו לא הלוואה.
סברת "ממוני גבך" בהלוואה שונה מממוני גבך בדמי מקח. לכן איני מתעלם מסברא זו אלא מבחין בין שני גוונים שלה. אני מתכנן לכתוב על כך טור בעתיד.
אנסה בכל זאת.
תמיד הוא מקבל את אותו השווי, רק השאלה באיזו צורה. אם עלינו למדוד ולשום כמה מחזיר לו, הרי שזו מכירה. ואם משיב לו חפץ או כל דבר כמות שהוא, הרי שלא הבטנו כאן על התמורה ועל השווי אלא על השבת חפץ שעומד במקום החפץ הניתן. קרקע היא דוגמה למשהו שעומד באמצע. מחד היא בעלת אותו השם כמו של הדבר שלווה ומאידך יש לשום אותה ואולי לכן נחשבת כמין אחר, שגם אותו יש למדוד ולשום. עדיין לא ירדתי לסוף עומק הסברה שמגדירה את ההלוואה כמתנה. אם זה גדר של התורה ללא הסבר, הרי שהגדר אמור לקטלג גם קרקע כמתנה. אותו דבר אם נניח שדבר הנלקח בהיתר הוא מתנה, שכך פני הדברים גם בקרקע שנלקחה בהיתר. ואם זה מצד דעתו של האדם, הדברים בכלל דורשים ביאור. איפה בדיוק עומד ההבדל בין הלוואת קרקע לדבר אחר? בשניהם הוא נותן על מנת שיחזיר לו ובשניהם כל הנתונים דומים (אם מתעלמים מהסברות המחלקות שהבאתי).
אנחנו חוזרים על עצמנו. הדברים נאמרו וכל אחד יסיק את מסקנותיו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer