ההבדל בין רגש לאידאה

לא הבנתי את השאלה. מה כוונתך באידיאה? ערך?
——————————————————————————————
שואל:
כן אבל יותר דומה לטאו של לואיס בביטול האדם
——————————————————————————————
הרב:
אני לא מבין את השאלה וגם לא את המושגים. נסה להסביר יותר.
——————————————————————————————
שואל:
כאשר אני אומר שתמונה היא תמונה יפה למה אני מתכוון? האם התמונה היא יפה בבחינת עצמה או שהתמונה מעלה בי רגשות של יופי וכו.
הבנתי מכמה ממאמריך שאתה אוחז בדעה הראשונה ואף קורא לה עובדה טעונה וכך תפיסתך יכולה להצדיק ערכים מוחלטים .
שאלתי היא איך אפשר להבדיל בין עובדה טעונה לבין רגש והאם אפשר לפתח את אותה עובדה טעונה באמצעות חינוך וכו?
——————————————————————————————
הרב:
אם קראת את ספרו של לואיס, הוא מסביר שם היטב את ההבדל בין האמירה שהתמונה יפה לבין האמירה שהתמונה מעוררת בי רגש כלשהו. הטענה הראשונה טוענת משהו על העולם. ועדיין זה לא בהכרח אומר שהיופי הוא אובייקטיבי אלא שאתה טוען משהו על העולם (ולא רק על עצמך), ועדיין זו יכולה להיות טענה סובייקטיבית. בנוסף לדבריו של לואיס אני טוען שאכן יש מושגי יופי וטוב אובייקטיביים (אם כי ייתכנו מרווחים שבהם יש מקום לכמה דעות). מושגים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בצורות שונות בנסיבות שונות. מוזיקה יפה אצלנו ומוזיקה יפה אצל ההוטנטוטים יכולה להיות שונה, אבל היופי בשני המקרים הוא אותו. לשון אחר, היופי אינו של המוזיקה כשלעצמה אלא הוא מבטא התאמה בינה לבין הנסיבות והקהל שלה. כמו שהלוגיקה לא אומרת שמסקנה כלשהי נכונה אלא שהיא נובעת מההנחות. אבל בהינתן נסיבות וקהל יש מושג יופי אובייקטיבי (כמו שיש היסק לוגי אובייקטיבי בהינתן ההנחות). לקהל ולנסיבות הללו יש יפה ולא יפה אובייקטיביים (וזה ממש לא אותו דבר כמו תפיסה יחסית של היופי).  
ומכאן שחינוך יכול בהחלט לפתח את השיפוט האסתטי בדיוק כמו את השיפוט הלוגי והאתי. אם היופי היה רק התחושה שאותה אני מרגיש – אז לא היה מקום לדבר על תרומה של החינוך לזה, שהרי לכל היותר  החינוך ישנה אותי ואז אחוש אחרת. אבל התחושה החדשה לא טובה בשום מובן מקודמתה. אבל לאור הגדרתי למעלה יש יופי אובייקטיבי, ולכן יש מקום לחינוך אסתטי ואתי שישכלל ויעדן אותם.
רק אעיר שהפיתוח אינו של העובדות הטעונות אלא של היכולת שלנו להגיע לעובדות הנכונות.
——————————————————————————————
שואל:
תודה רבה על התשובה המהירה אך עדיין לא הבנתי שני דברים שאולי קשורים זה לזה.
ראשית איך אפשר להבדיל בין רגש ל"עובדה טעונה" ושנית איך אפשר לדעת האם חינוך ישפר או יהרוס כיוון שכאשר אתה אומר ישפר ויעדן אתה מניח תכונה ספציפית שאליה צריך לשאוף, לעומת זאת יכול להיות שכאשר קיבלתי חינוך ערכי הרסתי את התכונה המקורית שאליה הייתי צריך לשאוף שהיא הרס,גאווה והריגת אנשים וכו?
——————————————————————————————
הרב:
1. גם בעולם הפיסי ניתן לשאול איך אתה מבדיל בין הכרה עובדתית להזיה? מבחינתי זה דומה מאד. כשאתה מבין שמה שיש בתוכך הוא רגש – אז זה רגש, ואם אתה מאבחן זאת כעובדה טעונה אז זו עובדה טעונה. כמובן שיכולות ליפול טעויות, אבל אין לנו כלי אחר מלבד התפיסה הבלתי אמצעית שלנו.
2. גם כאן אין אלגוריתמים ברורים, וברור שיכולות להיות שגיאות. כיצד תוודא שהחינוך המוסרי שלך לא הורס? לפי מיטב הבנתך. מה שמונח ביסוד השאלה הזאת הוא ספקנות (כי אתה לא שואל איך להגיע לענווה אלא האם ענווה היא אכן הדבר הנכון), ולספקנות אין תשובה. אם אינך מקבל את הכרותיך הבלתי אמצעיות כל תשובה שאתן לך תהיה חשופה לאותם קשיים עצמם. זה דיון ללא מוצא, ועליך להחליט מה תפיסתך לגביו.
——————————————————————————————
שואל:
 
אם כך יש לי עוד שאלה: האם אפשר לשפוט מוסרית אנשים שאין להם את ההכרה הבלתי אמצעית הזו ואיך אפשר לדעת שהם לא צודקים ואנו הם הטועים(מי שיש לו הכרה בלתי אמצעית) ?
——————————————————————————————
הרב:
אי אפשר לשפוט אנשים כאלה אם באמת אין בהם את ההכרה הזאת (אני לא בטוח שיש אנשים כאלה), מפני שהם אנוסים. איך אפשר לדעת? אי אפשר, למעט מיטב שיקול דעתך. כמו שאם תפגוש אנשים שטוענים שמה שאתה רואה לא באמת קיים לא תוכל לדעת האם אתה צודק או הם. מה שתוכל הוא לגבש עמדה למיטב שיפוטך.