ההלכה היא מוסרית?

להבנתי, באחד מהרצאותיך הסברת את הקנוניזציה של הגמרא כמסגרת שיח שרק בתוכה ועל פי סברותיה ניתן יהיה לפסוק הלכות, ובהמשך הסברת שהסברות שבגמרא או דרכי הסקת המסקנות שבה הן כאלו שאפשר לפעול איתם עם כל מיני הנחות מוסריות, וכך נניח, בזמן שעבדות הייתה ׳לגיטימית׳ הגמרא מספקת את הדרך לפסוק הלכות הנוגעות לעבדות, אך אין בכך הצדקה או כל אמירה מוסרית לגבי עבדות,
ובעצם הלכה ומוסר הם שתי דברים נפרדים וקונפליקט ביניהם צריך להיות מוכרע כמו קונפליקט בין שתי עקרונות מוסריים.
ולשאלה, הרמבם המצוטט לעיל קובע שבמקרה של בי״ד שמכריע פה אחד לחובת רוצח, הרוצח יהיה זכאי, שזה נראה כאמירה מוסרית על זה שאם כל בית הדין חושב בצורה מסויימת, משהו לא טוב אצלם, וההלכה מחייבת אותם לשנות את החשיבה אם הם רוצים לחייב את הרוצח.

אמירה מוסרית כיוון שזה מגדיר טוב ורע ולא רק ״אם אז״

והשאלה היא איך אתה אומר שההלכה היא מכניקה של ״אם אז״ ?

אם אלוהים באמת היה רוצה שנקיים מצוות, הוא היה מתאים אותן לבני-אדם!

לא מוכרת לי העמדה שאתה מתאר. הסברתי כאן למעלה את עמדתי ביחס להלכה מול מוסר.
אבל בכל אופן איני מצליח להבין מה הבעיה בהלכה שמביא הרמב"ם. הטענה שם היא שאם כל ביה"ד פוסק באותה צורה כנראה יש שם הטייה ולכן אין להכריע כך את הדין. זה משפט מעוקל. בתורה כתוב "בצדק תשפוט עמיתך". גם אם זה היה עיקרון מוסרי איני מבין מה הבעיה בזה. אבל מעבר לזה, אין כאן בהכרח עיקרון מוסרי. זה פשוט אומר שלא נעשה כאן משפט שהתורה קוראת לו משפט צדק. זה כמו שלא מקבלים עד אחד, כי זו ראיה לא מספיק חזקה.