ההתאמה בין האדם המכיר לעולם כשלעצמו
שבוע טוב
בעמ 108 של "את אשר ישנו ואת אשר איננו" תחת סעיף דאיגנוזה כללית, מובא סיכום של תובנות הקודם ומובאת דוגמא על היווצרות העין ולצידה שאלה על מה מקור האמון שאנו נותנים בחושים.
לא הבנתי (גם אחרי קריאת מדעי החופש, וקריאת כלל הטרילוגיה) מדוע הדוגמא של האבולציה חסרה משהו.
אני מבין שהשאלה היא לא איך נוצרו איברי החישה אלא מה ההצדקה לאמון שאנו נותנים בהם;
אבל מדוע היווצרות אבולוציונית אינה הסבר טוב דיו גם להצדקת האמון?
האבולוציה ליטשה את היצורים בעלי האיברים שמשקפים באופן המיטבי את המציאות, ולכן זיהו איומים יותר טוב ושרדו…
ציינת אמנם גם בהרצאות את העובדה שלא כל ערך שרידותי חופף בהכרח לאמת ולמציאות;
אבל האם אבחנות מעין אלו הן לא דקויות שמשמעותן מצטמצמת לתקופה המאוחרת מאוד של מאות השנים האחרונות (מקטע נקודתי במונחים אבולוציוניים)?
בסופו של דבר, אם יש כאן הסבר די פשוט, לפיו בתהליך מוגדר איברי החישה השתכללו לאורך הדורות ומייצגים היטב את המציאות לכל צורך מעשי (=שרידותי), מה מכריח לומר שקיים גורם מתאם נוסף בינם לבין העולם?
מה אפוא חסר ההבר היחסית פשוט לפיו יש כאן מכונות שלוטשו לחוש את הדברים כמעט כהווייתם, עם מרכז עצבי שמפרש את התצפיות באופן יחסית קרוב למציאות…
נכון שיש חריגות, ואנו בהדרגה מתוודעים למגבלות החושים באמצעות מחקרים, ומתקרבים עוד לאמת, אבל ב 99% מהמקרים סה"כ החושים די תואמים את המציאות.
לגבי ההמשך – "מי אמר שיש שם בכלל משהו שמשתקף…?" –
אז אודות קיומה העקרוני קל להיווכח קרוב כרצוננו סטטיסטית באמצעות שיתוף עדויות של אנשים נפרדים רבים כרצוננו אודות מאורעות משותפים: כל עוד אנו מקבלים שאינם פרי דמיוננו אלא יישויות נפרדות, הרי שחווייתן את המאורע לצידנו מאששת את קיומו העקרוני לכה"פ בהיבטים המתוקשרים (לאפוקי חוויות הכרתיות טהורות כגון כיצד נחווה סובייקטיבית כל צבע).
אני זוכר גם את הטקסט של לוק או ברקלי שטוען שהכל אינו אלא בהכרתנו.
אך כפי שחידדת בקורס פילוסופיה – עוד לפני הצעתי שם לראיה מן ההתאמה בעדויות סביב מאורע משותף – כבר עצם הפניה לאנשים (עוד לפני נוכחות בארוע) – כבר מניחה במובלע שיש עולם עם אנשים (==ישויות נפרדות, אליהן הטקסט מופנה).
תודה,
דומני שהסברתי שם שהאמון שלנו באבולוציה בעצמו תלוי באמון שלנו בחושים.
מעבר לזה, הסברתי שהאמון בחושים שלנו היה קיים עוד לפני שידענו על האבולוציה. ולא נראה שהוא השתנה בימינו (גם מי שלא שמע על האבולוציה מאמין לעיניים באופן מלא).
יתר על כן, האמון שלנו הוא מלא וכל חריגה טעונה הסבר. אם האבולוציה הייתה ההצדקה לא היינו צריכים לחפש הסברים לחריגות וטעויות. האבולוציה עוד לא גמרה את העבודה.
כל הטענות הללו נכונות גם לגבי 'קיומם של אנשים אחרים בשאלתך בהמשך.
ואיך בעצם זה פורך את ההצעה להסבר האבולוציוני?
כי אני מסכים עם הטענות כשלעצמן אך לא מבין מדוע מהוות פירכה.
סדר התפתחות הדברים לטענתי הוא:
1. נוכחנו לדעת, עוד לפני שגובשה האבולוציה כתיאוריה סדורה, (אך בהחלט פעלה כמנגנון) שהאמון שלנו בחושים מוצדק לפחות בתוך ההכרה שלנו את העולם: נוכחנו באמצעות אינספור תוצאות שנחוו ישירות במצבים בהם האמנו לחושים למצבים בהם התעלמנו מהם / לא הספקנו להגיב בזמן. בשלב זה, ייתכן עדיין שכדברי האמפיריציסטים הכל בהכרתנו בלבד ואין עולם.
2. על כך הוספתי כי: שיתוף העדויות (המניח רק שהישויות שאנו תופסים הן אכן נפרדות ואינן בדמיוננו בלבד) – הוא המחשה לאובייקטיביות החישה (למעט הפן הסובייקטיבי לעולם יישאר ברשות היחיד של ההכרה ואינו הנושא כאן) – מה שמאפשר גם למי שקדם בזמן לדארווין להכיר באובייקטיביות החושים, גם אם לא להצביע על מנגנון היווצרותם. (ובזה אני מסכים עם טענתך כי האמון לא התחיל באבולוציה, אך שים לב כי איני מציע אותה כהסבר לאמון, שעבורו די בכמות הולכת וגדלה של תצפיות מאוששות, אלא כהסבר להיווצרות שלא ע"י אלקים)
3. האבולוציה שנוסחה בהמשך נותנת את ההסבר להיווצרות המנגנון בו התפתחה ההתאמה (המוסכמת מכבר, 1+2, ואינה זוקקת כשלעצמה שום אבולוציה) בין החושים לעולם.
כך, אם לפני ניסוח האבולוציה ההתאמה הייתה עובדה מוסכמת אך מפתיעה ולכן זוקקת הסבר על מה מקורה (אותו אתה מטיל על אלקים) – הרי שדארווין מציע מנגנון פשוט יותר (ואני שואל מה חסר לך בו).
4. הסברי חריגות – מה כוונתך בשיקול הטלאולוגי-לכאורה הזה? האבולוציה בוודאי עוד לא גמרה את העבודה.
אבל זה לא אומר שעלינו לטמון ראש בחול ולהפסיק לחפש חריגות.
א. ביכולתנו לזרז את ההבנה ולשכלל אותה מעבר למה שהתפתח אצלנו אבולוציונית עד היום
ב. יש שיאמרו אף שהוא-הוא חלק מהאבולוציה… בסוף, הכרת אשליות דוגמת מחקרי כהנמן-טברסקי היא בעלת ערך כלכלי = שרידותי על הפרט
ג. אפילו אם נגלה דברים שלא נראה שזמן נוסף יעזור (לו יכולנו לשערך את גרדיינט ההתקדמות האבולוציוני לכיוון הבנה פלונית) – עדיין ייתכן שנקלענו למינימום מקומי במרחב פונקציית ההישרדות עבור ווקטור ערכי הפרמטרים הנוכחי.
בכל מקרה, לא רואה כאן טיעון שחושף שכביכול איננו מאמינים ביכולת האבולוציה ללטש את חושינו לשקף את המציאות…
לכל היותר הכרה בקצב הסופי בו מתרחשת, והעובדה שזה תהליך שעדיין בעיצומו ומותאם כל הזמן למרחב הפרמטרים הרלוונטיים להישרדות.
האמת היא גם שאני לא מבין במה ההסבר של אלקים כגורם מתאם עדיף בהקשר זה, אם אנו מזהים חריגות.
דומני שדווקא שדווקא זיהוי מקדים של חריגות שהאבולוציה טרם הובילה אותנו אליהן קל לקבל יותר מאשר חריגות בחושים שאלקים בכבודו ובעצמו אחראי ישירות להתאמתם (?!) לעולם…
אשמח להסבר
תודה
הסברתי הכל, ואיני מבין מה לא ברור.
הפידבק שמאשרר את האמון בחושים נעשה גם הוא על ידי החושים. כשאני מטיל ספק בכל החושים אין דרך לאשרר זאת. תיאוריית האבולוציה עצמה מבוססת על האמון בחושים, והאמון בהם היה קיים באותה מידה גם לפניה, ולכן ברור שהוא לא נוצר בגלל שאנחנו מסתמכים עליה (אני לא שואל מה יוצר את ההתאמה בין החושים לעולם אלא מה יוצר את האמון שלנו בהתאמה הזאת).
הכמות הגדלה והולכת של התצפיות לא אומרת מאומה משתי סיבות: 1. בעיית האינדוקציה. 2. התצפיות הן עצמן מכוח החושים. למה להאמין להן?
חשוב על מישהו שנותן אמון בניבויים של הדיונון ממינכן לתוצאות של משחק כדורגל עתידי. אין לו שום בסיס לזה, אבל יש לו הסבר נהדר: לדיונון יש רוח הקודש. איך הוא יודע? כי יש לו אמון בדיונון. ההסבר מצוין רק אין לו שום בסיס מחוצה לו עצמו. וגם אם הדיונון מביא לו תוצאות של משחקים שמאשררות את ניבוייו, זה הדיונון עצמו נותן לו אותן.
את עניין החריגות הסברתי היטב. אתה חוזר על אותן שאלות שכבר נענו. לא יודע מה אני יכול לומר יותר מכך.
אנחנו חוזרים על עצמנו.
לקפוץ מהחושים למציאות זה כמו לקפוץ מהיכולת לקרוא במסך המחשב ליכולת להבין את אופן פעולת המחשב.
צגי המחשב התואמו כדי שנוכל לקרוא בהם, ואנו הותאמנו כדי לשרוד בסביבתינו (מבחינת התוצאה, זה כמו לומר שהסביבה הותאמה לנו).
אבל זה לא אומר שמי שקורא מצג המחשב מבין כיצד המחשב עובד, וזה לא אומר שמי ששורד מבין כיצד העולם עובד. זה רק אומר שיש קורלציה שמגיעה מההתאמה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer