הורים הם סמכות פורמלית/מהותית?
מה הצד שתהיה להם סמכות מהותית? הם מבינים במשהו יותר ממני? אולי לגבי צרכיהם הם אלו שמבינים.
אולי הוא התכוון לילדים קטנים. כי הרי יש דרישה, כביכול מתבקשת, שילד יקשיב להוריו. ובד"כ הנימוק הוא מניע סמכותי ולא מצד אינטרס של הילד.
בעבר חשבתי ש'אליבא דאמת', ילד שמורד בסמכות הוריו, הצדק עימו (במובן של "מי אתה שתגיד לי לא להזיק לעצמי") אך כהורה שיודע שאני מבין טוב ממנו ורוצה בטובתו – אני משליך את הצדק, פושע ומגביל אותו כמיטב הבנתי (ועל הדרך שוטף לו את המוח שהוא *חייב* להקשיב לי)
נ.ב. אני כותב בסרקזם, אני לא מתכוון חלילה שהורים שוטפים את המוח וכדו'. אבל זה בעצם מה שליברליות יתרה ופלורליזם ללא רסן טוענים בסיטואציות מקבילות.
מה דעתך?
אני בכללי אשמח שתביע את דעתך על הורות והקשר בין הורים לילדים, יש גישה שבה הילד צריך להתבטל להוריו שבעיקר מתבססת על נימוקים דתיים (בן סורר ומורה, כיבוד הורים (איסור לסתור את דברי אביו) החובל בבנו פטור וכיו"ב) לעומת זאת גישה אחרת רואה בעצם הקונספט של הורות כפייה ושטיפת מוח, אשמח אם תוכל לעשות סדר בעניין (כהרגלך), תודה.
יש לי מאמר על כיבוד הורים. חפש באתר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer