חדש באתר: מיכי-בוט. עוזר חכם על כתבי הרב מיכאל אברהם.

היסטוריה וביקרות המקרא

שו"תהיסטוריה וביקרות המקרא
דברים ד' ו' שאל לפני 18 שעות

שלום וברכה.
קראתי את המחברת החמישית, ואני מסוגל לקבל את התורה כטקסט מחייב, אבל! יש לי משהו לכתוב:
הרב, כיום באקדמיה כבר ידוע לנו שהתורה שבעל פה היא פיתוח של הזרם הפרושי בימיי בית שני (עם שילוב של מסורות עתיקות יותר). הזרם הפרושי בעיקר קיבל את האהדה שלו מהעם כי הוא היה קרוב יותר סוציו-אקונומית אליהם, והמנהיגים התנהגו כמו פוליטיקאים טובים בהסכם על שלומציון המלכה. ובמיוחד לאחר החורבן עם הנהגה רציפה, וכו.. הנקודה היא שאפשר להסביר את הנפוצות של התושב"ע בקלות.
ובנוסף לכך, גם התורה שבעל פה בעצמה איננה ממש סגורה על עצמה, אתן לדוגמא את התפילין:
קודם, הרמב"ם כותב שיש עשרה דברים בתפילין שהם הלכה למשה מסיני (כמו צבען או היותן מרובעות וכדומה).
אבל אם אני מעיין במקורות חזל אני רואה שהמסורת לא ממש רציפה. כתוב דברים כמו אדם שהכין תפילין מעוגלות, או אדם שממש ציפה את התפילין בזהב – מה נסגר?
כמובן שיש עוד מקרים כמו הנחת התפילין במקום הלא נכון וכדומה.
לאחר מכן יש גם ויכוח בין רש"י לרבנו תם על התפילין – איך יש ויכוח על משהו שמבוסס לחלוטין על מסורת? וזה שהם סבא ונכד זה בכלל.. ולמה נזכרתם כ2000 שנה אחר מתן תורה לדבר על זה?!
כמובן שיש עוד נושאים שנמצאים ממש בתוך המקרא (השערת התעודות, סתירות וכדו.), אבל לא אכנס לזה כי נראה שדיברת על זה כבר קודם.
אחלק את השאלה שלי לשתיים:
1. האם מסקנות האקדמיה סותרות את האמונה בהכרח כך שהסבירות של היהדות תרד?
2. האם ייתכן שהתושב"ע פשוט איננה מסיני?
לגבי 2 חיפשתי לכך תשובות, כמו של שד"ל שאומר שמטרת התורה שבעל פה היא להתאמת ההלכה לזמן בלבד.
אפרט: לפיו, יש חלק במשנה ובגמרא שעברו במסורת מסיני, אבל רוב ההלכות הן פיתוח של חכמים – משמע, ייתכן שהמון ממה שאנחנו מבצעים כיום הוא בכלל רצון אדם ולא מסורה מדור לדור עד אלוהים.
זה יחד עם הפערים במצוות (בין הכתובות בתורה לבין האורליות) ויחד עם המסורת העקומה והלא רציפה לא מצליח לשכנע אותי.
אשמח לעזרה בביהור הדברים – תודה מראש!


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.

השאר תגובה

תשובות 1
מיכי צוות ענה לפני 17 שעות
קודם כל אעיר שמשפט כמו "היום באקדמיה כבר ידוע לנו" הוא בעיניי שטות. האקדמיה בתחומים הללו היא עניין די מפוקפק וספקולטיבי, רווי בהנחות ופרשנויות שמסתמכות עליהן. לעצם העניין, ברור שדברים מתפתחים עם הזמן. בשביל זה לא צריך אקדמיה, ולכן גם אין סיבה לחשוש מהאקדמיה ולראות בה סתירה לאמונה. היא אולי סותרת אמונה נאיבית וילדותית שלפיה הכל ירד מסיני וכל המסורת היא בבחינת צינור חלול. זו סתם שטות. כשחז"ל וחכמי הדורות אומרים שכל מה שבידינו ניתן למשה מסיני הכוונה היא לאמירה נורמטיבית (שיש להתייחס אליהם כאילו ירדו מסיני) ולא היסטורית-עובדתית. יש בחז"ל לא מעט אמירות כאלה, וכבר עמדו על כך מפרשים לאורך הדורות. המסקנה היא שתורה שניתנה בסיני התפתחה בדורות שלאחר מכן, וההתפתחות הזאת מצטרפת למה שניתן והכל יחד מהווה את מה שאנחנו מכנים 'תורה'. לא כל מה שבידינו הוא נכון וקולע לכוונתו המקורית של הקב"ה. טלפון שבור הוא משחק ילדים שמראה שקשה מאד להעביר מסורת בלי שייפלו בה שיבושים. אז מה? התורה ניתנה על דעת כן שנפרש אותה (אחרת הקב"ה עצמו היה צריך לפרש אותה). לכן מבחינתי אותנטיות אינה תנאי למחויבות. אני מחויב לתורה כפי שהגיעה אליי ולא לתורה המקורית, ולא רק מפני שאין לי דרך לדעת מהי. אז יש חזקות, ומי שבא להוציא ממשהו שקיבלנו נטל הראיה עליו.

לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.

דברים ד׳ ו׳ הגיב לפני 6 שעות

בוקר טוב.
האם הזכות לפרש את התורה ולצוות מחדש מגיעה מ״לא תסור״ בלבד? או שיש עוד משהו?

מיכי צוות הגיב לפני 5 שעות

לא מדובר בזכות לפרש. לכולנו יש זכות לפרש. מדובר בתוקף של הפרשנות שמחייבת את כולנו. פרשנות התורה מבוססת אכן על לא תסור. לגבי דיני דרבנן נחלקו הרמב"ם והרמב"ן. אבל די ברור לי שגם ללא הפסוק הזה היו נותנים סמכות לחכמים ותוקף לפרשנויותיהם, אחרת אי אפשר להחזיק מערכת נורמטיבית מחייבת. צריכות להיות פרשנויות מחייבות וקאנוניות אחרת אין לטקסט המקראי שום משמעות. כל אחד יכול לעשות איתו מה שהוא רוצה. הכוזרי ביסס על טיעון כזה את הטענה שתושבע"פ ניתנה בסיני (אחרת אין משמעות למילים שבתורה).

דברים ד׳ ו׳ הגיב לפני 5 שעות

ממה שאתה כותב אני יכול להבין שבאותה מידה אם הזרם הצדוקי בבית שני היה שורד כיום ולא הפרושי אז הוא היה הופך ל"מערכת המחייבת".
ואני מתקשה להבין למה זה "ברור" שיתנו תוקף בלעדי לפרש את הכתוב לחכמים – לא ייתכן והחוק לא יהיה מחייב בצורה סטטוקורית?

מיכי צוות הגיב לפני 5 שעות

ייתכן. ייתכן גם שהיו רואים שלא סביר לתת סמכות לפרש למי שלא מפרש. החיים מסובכים.
החוק שבתורה לא קיים בלי פרשנויות. הוא כמעט ריק מתוכן. אפילו בחוק המדינה שכתוב בצורה הרבה יותר ברורה וחד משמעית יש סמכות מנדטורית לפרשנים מסוימים. ביהמ"ש ולא אנשי אקדמיה. ופרשנותו של העליון מחייבת את כולם. זאת למרות שחלק גדול מזה כלל לא מעוגן בחוק החרות. גם שם ברור לכולם מסברה שאי אפשר בלי זה.

השאר תגובה

כפתור חזרה למעלה