היסטוריה וביקרות המקרא
שלום וברכה.
קראתי את המחברת החמישית, ואני מסוגל לקבל את התורה כטקסט מחייב, אבל! יש לי משהו לכתוב:
הרב, כיום באקדמיה כבר ידוע לנו שהתורה שבעל פה היא פיתוח של הזרם הפרושי בימיי בית שני (עם שילוב של מסורות עתיקות יותר). הזרם הפרושי בעיקר קיבל את האהדה שלו מהעם כי הוא היה קרוב יותר סוציו-אקונומית אליהם, והמנהיגים התנהגו כמו פוליטיקאים טובים בהסכם על שלומציון המלכה. ובמיוחד לאחר החורבן עם הנהגה רציפה, וכו.. הנקודה היא שאפשר להסביר את הנפוצות של התושב"ע בקלות.
ובנוסף לכך, גם התורה שבעל פה בעצמה איננה ממש סגורה על עצמה, אתן לדוגמא את התפילין:
קודם, הרמב"ם כותב שיש עשרה דברים בתפילין שהם הלכה למשה מסיני (כמו צבען או היותן מרובעות וכדומה).
אבל אם אני מעיין במקורות חזל אני רואה שהמסורת לא ממש רציפה. כתוב דברים כמו אדם שהכין תפילין מעוגלות, או אדם שממש ציפה את התפילין בזהב – מה נסגר?
כמובן שיש עוד מקרים כמו הנחת התפילין במקום הלא נכון וכדומה.
לאחר מכן יש גם ויכוח בין רש"י לרבנו תם על התפילין – איך יש ויכוח על משהו שמבוסס לחלוטין על מסורת? וזה שהם סבא ונכד זה בכלל.. ולמה נזכרתם כ2000 שנה אחר מתן תורה לדבר על זה?!
כמובן שיש עוד נושאים שנמצאים ממש בתוך המקרא (השערת התעודות, סתירות וכדו.), אבל לא אכנס לזה כי נראה שדיברת על זה כבר קודם.
אחלק את השאלה שלי לשתיים:
1. האם מסקנות האקדמיה סותרות את האמונה בהכרח כך שהסבירות של היהדות תרד?
2. האם ייתכן שהתושב"ע פשוט איננה מסיני?
לגבי 2 חיפשתי לכך תשובות, כמו של שד"ל שאומר שמטרת התורה שבעל פה היא להתאמת ההלכה לזמן בלבד.
אפרט: לפיו, יש חלק במשנה ובגמרא שעברו במסורת מסיני, אבל רוב ההלכות הן פיתוח של חכמים – משמע, ייתכן שהמון ממה שאנחנו מבצעים כיום הוא בכלל רצון אדם ולא מסורה מדור לדור עד אלוהים.
זה יחד עם הפערים במצוות (בין הכתובות בתורה לבין האורליות) ויחד עם המסורת העקומה והלא רציפה לא מצליח לשכנע אותי.
אשמח לעזרה בביהור הדברים – תודה מראש!
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
בוקר טוב.
האם הזכות לפרש את התורה ולצוות מחדש מגיעה מ״לא תסור״ בלבד? או שיש עוד משהו?
לא מדובר בזכות לפרש. לכולנו יש זכות לפרש. מדובר בתוקף של הפרשנות שמחייבת את כולנו. פרשנות התורה מבוססת אכן על לא תסור. לגבי דיני דרבנן נחלקו הרמב"ם והרמב"ן. אבל די ברור לי שגם ללא הפסוק הזה היו נותנים סמכות לחכמים ותוקף לפרשנויותיהם, אחרת אי אפשר להחזיק מערכת נורמטיבית מחייבת. צריכות להיות פרשנויות מחייבות וקאנוניות אחרת אין לטקסט המקראי שום משמעות. כל אחד יכול לעשות איתו מה שהוא רוצה. הכוזרי ביסס על טיעון כזה את הטענה שתושבע"פ ניתנה בסיני (אחרת אין משמעות למילים שבתורה).
ממה שאתה כותב אני יכול להבין שבאותה מידה אם הזרם הצדוקי בבית שני היה שורד כיום ולא הפרושי אז הוא היה הופך ל"מערכת המחייבת".
ואני מתקשה להבין למה זה "ברור" שיתנו תוקף בלעדי לפרש את הכתוב לחכמים – לא ייתכן והחוק לא יהיה מחייב בצורה סטטוקורית?
ייתכן. ייתכן גם שהיו רואים שלא סביר לתת סמכות לפרש למי שלא מפרש. החיים מסובכים.
החוק שבתורה לא קיים בלי פרשנויות. הוא כמעט ריק מתוכן. אפילו בחוק המדינה שכתוב בצורה הרבה יותר ברורה וחד משמעית יש סמכות מנדטורית לפרשנים מסוימים. ביהמ"ש ולא אנשי אקדמיה. ופרשנותו של העליון מחייבת את כולם. זאת למרות שחלק גדול מזה כלל לא מעוגן בחוק החרות. גם שם ברור לכולם מסברה שאי אפשר בלי זה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer