היתר להפלה
שלום הרב,
ע\"פ דעת הפוסקים שהאיסור לעשות הפלה אינו סעיף של איסור רציחה (ציץ אליעזר ועוד, ודלא כאגרות משה) התירו לעשות הפלה במקרים שהתברר שהעובר חולה מאוד במחלות שונות (כגון תיי-זקס), בין יתר הטיעונים משום שזה יחסוך לעובר העתיד להיולד הרבה צער וטוב לו יותר שלא להיוולד כלל.
שאלתי היא על העומד ביסוד טיעון הלכתי זה, האם זה נכון? הרי האלטרנטיבה כאן היא לא להיות בכלל, האם עדיף לא לחיות מאשר לחיות חיים מלאי ייסורים?
זהו טיעון שקשור לסוגיית הולדה בעוולה. ראה על כך במאמרי על הכרה טובה פילוסופית.
אבל ייתכן שבמבט דתי שלפיו מעבר לוף יש נשמה יש מקום לשיקול כזה, שכן עושים בכך טובה לנשמה. ובאשר לשאלך, כבר נחלקו בזה בית שמאי ובית הלל ונמנו וגמרו: מוטב לו לאדם שלא נברא משנברא. אמנם משם יוצא שכדאי לעשות זאת לכל עובר, אבל יש בזה איסור. בכל אופן, לומדים משם שחז"ל כן עשו השוואות מהסוג הזה.
הרב לא לגמרי הבנתי, אתה טוען שמבחינה דתית ייתכן ועדיף להפיל עובר כזה כדי "להקל" על הנשמה?
לגבי הציטוט:
נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו".
נוח ולא מוטב.
קראת את המאמר? הבעיה היא שאין כאן תובע, כי על הצד שעושים הפלה הוא לא היה קיים. אבל אם רואים אותו כנשמה בגוף (בתמונה לא מטריאליסטית) אז יש כאן תובע: הנשמה שלו.
מה ההבדל? ואפילו אם יש הבדל, עדיין עושים כאן השוואה בין מצב שהוא לא קיים למצב שהוא קיים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer