הכרעת ספק‎

אז אולי אפשר לתקוף את זה מכוון אחר:
להבנתי בימינו אין לפסיקת חכמים סמכות מדין לא תסור, אלא מכח חכמתם ובקיאותם (שמאחר והם יותר בקיאים ממני, הם מכוונים יותר לאמת). (אמנם לפי החינוך אפשר להבין שההליכה אחר חכמים מכח חכמתם היא מדין לא תסור מדאו'). וכך כתב רשב"א שהראשונים היו בקיאים יותר ולכן אין לחלוק עליהם.
אולם על האדם מוטל תחילה לברר בעצמו את הדין, כמו מי מהחכמים להכריע, ורק כאשר אינו יודע להיכן הוא נוטה לפי הרמב"ם ספק דאו' לחומרא וכו'. (ממרים א)
ומסתבר שהולכים אחר מי שבקי באותו ענין, ואין לקבוע מסמרות ללכת אחר רב אחד באופן קבוע.
אם כך, כאשר יש רב אחד שמסתפק, ויש רב אחד שוודאי לו הדין ואינו מסתפק – האם לא עדיף שאלך אחר הוודאי?
מה דעתך?

אם אתה מברר את הסוגיא עליך ללכת אחרי מסקנתך שלך (ובלבד שאתה בר הכי, כלומר מיומן בחשיבה הלכתית). אם אין לך עמדה נהג בדיני ספיקות. ואם יש לך רב מובהק לך אחריו, בספיקו או וודאו.
ראה מאמרי כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%90%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%A1%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/

קראתי את דבריך

הנקודה העומדת מאחורי כל הדיון היא הסמכות. ומכיוון שאין סמכות אלא לביה"ד הגדול (או לפוסקים שהתקבלו כמו התלמוד), כחם של חכמים ראשונים ובמיוחד אחרונים הוא בחכמתם ולא בסמכותם. וממילא עולה מכאן שיש ביד האדם אחריות ללמוד ולהכריע בין הפוסקים, ורק אם לא יודע להיכן הדין נוטה יכריע על פי הכללים דלקמן.
רמ"א פסק כרשב"א ולא כרמב"ם, שבמקרה שאינך יודע להיכן הדין נוטה עליך ללכת אחר החכם הגדול יותר שנודע שמו (ולא על פי כללי ספיקות כפי שכתבת). אך השאלה היא מנין תדע מי חכם גדול יותר – בסוגיה זו?

לא ברור לי מה שכתבת על רב מובהק – מה היסוד לכך?
אם יש פוסק שאינו יודע להכריע אלא מסתפק, וחברו מכריע, במה יתרון חכמתו של הראשון?

בכל אופן, נראה לי פשוט שכאשר מדובר בסמכות הכרעה (כמו בסנהדרין) ולא ביתרון חכמה, ספק אינה הכרעה. ולא יתכן לחייב זקן ממרא על שהמרה את ספיקו של בית הדין הגדול.

אני לא מקבל את הגישה התקדימית שיש ללכת אחרי הפוסק הגדול, ולכן השאלה איך מאתרם אותו לא מטרידה אותי. ואפילו כשאין לי עמדה משלי מדובר בדיני ספיקות.

יתרון חכמתו של הראשון הוא שהוא מבין שיש שני צדדים שקולים. כבר הסברתי את ההבדל בין שני סוגי הספיקות.

ברור שאין דין זקן ממרה על הוראת ספק. לא על כך דיברתי.

אתה בעצמך כתבת "אם יש לך רב מובהק לך אחריו" – וזאת מנין?

ההליכה אחר החכם הגדול יותר עולה מתוך הסוגיה בע"ז ז. אני מבין שאתה סובר כרמב"ם. אך בעיני יש הגיון שבמקרה שאני איני יודע להכריע ליהנות מחכמתו של מי שהצליח להגיע כאן להכרעה. וכ"ש במקרה של מי שלא למד, שמוטב ללכת אחר הגדול יותר שיש סיכוי גדול יותר שכוון לאמת ולא ללכת כעוור באפילה כאילו יש כאן ספק.

אם אינך יודע להכריע ועשית לך רב אז יש לו סמכות לגביך בגלל שקיבלת אותו עליך. לכן לך אחריו.
נראה לי שמיצינו. כל טוב.