הלכה ומוסר

לגבי הרמב"ם, איני יודע. זה גם תלוי היכן הוא כותב כל דבר, שכן כל חיבור שלו מופנה לקהל אחר ואומר דברים קצת אחרים. ההסברים למצוות במו"נ הם ממש לא משכנעים, אבל כנראה מיועדים לנבוכים. וכידוע יש סתירות בין המורה ליד החזקה. אבל לא בדקתי את שיטת הרמב"ם בזה, ולכן איני יודע לומר דברים ברורים.
אני מקבל את החלוקה. מי לא מקבל אותה? זו עובדה שיש מצוות שמתיישבות על השכל ויש שלא (בהל' מלכים הרמב"ם מתאר את שבע מצוות בני נוח כדברים שהדעת נוטה להם). השאלה שיכולה להידון היא רק האם יש השלכה הלכתית או אחרת כלשהי לחלוקה הזאת. אני לא מכיר השלכה כזאת. יש את דברי הרמב"ם בפרק השישי משמונה פרקים על העדיפות של המושל בנפשו במצוות שמעיות ושל המעולה בשכליות. אבל גם כאן זו לא השלכה של החלוקה הזאת, כי ההזדהות של המעולה אינה בהכרח עם המצווה אלא על הכלל המוסרי שמקביל לה. כך למשל ייתכן שמי שמזדהה עם מתן צדקה עדיף על מי שנותן כמי שכפאו שד (כובש את יצרו). אבל ההזדהות אינה עם המצווה (שהרי זו מצווה ככל מצווה שמעית) אלא עם העיקרון המוסרי של מתן הצדקה.