המקושש
א. מדוע התחייב מיתה הרי עבר על מלשאצל"ג?
ב. אם כוונתו הייתה להראות שיש תוקף למצוות על אף שאינם נכנסים לארץ, מדוע הלך על איסור שיש בו מיתה, די בכך שיעבור על חייבי לאוין ויקבל מלקות?
ג. מדוע אינו נמנע על עוברי עבירה לשמה?
השאלות הם כמובן לשיטות שחילל שבת לשם שמים
א.כן הקשה מהרש"א ב"ב קיט ע"א, ומעולם לא הבנתי קושייתו. הרי זה גופא מה שרצה המקושש שיהרגונהו, ולכן ברור שהבי"ד לא ידע שעשה זאת לצורך מצווה כי הוא לא אמר להם. ולכן הרגוהו. אמנם יש שהקשו על כך שהרי בשמים כן ידעו זאת, וההוראה להורגו באה מהשמים (קו"ש שם סי' שס).
כעת ראיתי התייחסויות כאן: https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=39169
ב. רצה להראות את חומר האיסור, וללמד שהכל נותר בתוקפו כולל עונשי מיתה.
ג. היכן מנו את כל עוברי עבירה לשמה?
למה כאן זה תקין שמקשים מן הדרש?
אין משיבין על הדרוש ולא על הדרש. אבל בהחלט אם אין תשובה זה לא מאד קריטי, שכן דרש אגדה לא חייב לעמוד בסטנדרטים הלכתיים. בד"כ מניחים שבמשיח לפי תומו הדרש אמור להתאים להלכה, אבל באמת אין לזה הכרח גמור.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer