העצמי הפילוסופי

כשאדם נמצא בחוויה פסיכדלית שכזאת, תחושת העצמי שלו נעלמת לחלוטין ואין בחוויה הזאת תחושה של היות בעת תכונות.
אם זה כך, יש שטוענים שהאני הוא רק אשליה ובעצם כשחלק במוח לא פועל כבר אין אני, כי אין תחושה של בעת התכונות.
בקצרה, האינטואיציה שלנו שיש בעל תכונות נעלמת בחוויה פסיכדלית, וזאת (אולי) אינדיקציה לכך שהאני הוא אשליה שהמוח יוצר, וכאשר המוח לא פועל (באזורים מסוימים) האשליה נפסקת.
מה שניסיתי לומר זה שגם אם נטען שבתוך החוויה עדיין נשאר אותו אני, אין בו שום תוכן וזה סתם מילים, כי אין שם שום תחושת אני אלא תחושה של ערבוב גמור עם כל שאר הדברים, ללא נפרדות כלל

אם כך, השאלה היא: האם חוויה פסיכדלית היא אינדיקציה לכך שאין אני? איך הייתה מסביר את החוויה הזאת ואת העובדה שהכל שם ביחד ללא הפרדות?

לפי זה כשאני עוצם עיניים איני רואה, ולכן אין ראיה? לאני אין תוכן. האני הוא מסגרת שהתכנים שייכים אליה. כמו תכונות של עצם ששייכות לאובייקט. הוא מצד עצמו הוא נושא התכונות.

אני מבין. אם זה כך, איך הייתה מסביר את החוויה הפסיכדלית? בהקבלה שלך לראייה, היינו אומרים שאדם עיוור פגום פיזיולוגית ולכן לא יכול לזהות את הראייה שקיימת. אז האם הייתה אומר שאדם שנמצא בתוך חוויה פסיכדלית הוא פגום פיזיולוגית ולכן לא יכול לזהות את האני שקיים? אני מניח שאתה מכיר את הטענה שאומרת ש"הכול אחד" (זה מה שחווים בהשפעת הסמים). אם מחברים טענה זו עם הטענה (שלמיטב ידיעתי מקובלת עלייך) שחוויה סובייקטיבית היא משהו שאי אפשר להתווכח עליו (אם כואב לי אז אף אחד לא יכול לומר לי שאני טועה), אז אנחנו מגיעים לכך שהטענה שאין אני והכול אחד (והתחושה שהאני קיים אינה אלא אשליה) היא נכונה באותה מידה כמו הטענה שיש אני, ואין אפשרות להתנגד אליה, לא כך?
כל עוד לא נטענת הטענה שמי שבתוך חוויה פסיכדלית חווה פגם פיזיולוגי (כמו עיוור) או פגם נפשי (הזיות כמו בסכיזופרניה), אני לא רואה איך אפשר להגן על העמדה שיש אני שהוא המצע עליו מתקיימות התכונות, ושזאת האמת, ולא מה שחווים בהשפעת הסם.

ובנוסף- גם אם נאמר שזאת הזיה ופגם פיזיולוגי/נפשי (בדומה לעיוור), על מה אנחנו מבססים זאת? הרי ההבדל הוא נטו איזה אזור במוח פועל ותו לא.

לא מבין את האמירה שהכל אחד. נשמע לי כמו אוסף מילים נטול תוכן. אדם שנמצא בחוויה פסיכדלית נאטם לדברים מסוימים ונחשף לדברים אחרים. כמו שינה. איני רואה מה טעון כאן הסבר. זה לא פגם אלא מצב מסוים.

ולגבי האיזור במוח זה בכלל לא רלוונטי. יש איסורים במוח שפועלים בכל פעולה מנטלית שלנו. האם זה אומר שאין פעולות מנטליות? עושים אותן באמצעות המוח (כיוון ההשפעה יכול להיות מהמנטלי למוחי או להיפך).

אני לגמרי מבין מה שאתה אומר, ובכל זאת יש 2 טענות שדרושות הסבר לדעתי:

1. הבאת דוגמה של שינה, אך אדם שיטען שמה שהוא ראה בשינה הוא המציאות, נגיד לו שזה לא נכון כי בחלומות לא רואים מציאות (בדרך כלל אם ננקוט בגישה זהירה) אלא חווים משהו לא מציאותי. ברור שהמצב הנפשי של חלימה הוא אמיתי, אך התוכן של החלום אינו אמיתי ולא משקף מה שיש במציאות. לכן אפשר לטעון את זה גם על פסיכדלים: החוויה היא חוויה, כפי שאמרת, אך התוכן, המידע על המציאות שקיים בתוך החוויה, הוא או מידע אמיתי או לא. אז האם החוויה של "הכול אחד" היא מציאותית, או לא (כמו בחלום)?

2. ועכשיו ללב העניין: אי אפשר להסביר מה זה צבע אדום לעיוור, ובאותו אופן, כך יטענו האנשים שחוו פסיכדליים, אי אפשר להסביר מה זה "הכול אחד" שהם חוו. ולכן אפשר להכניס כאן רלוונטיות של המוח: אנחנו יודעים שעיוור לא רואה את המציאות (כלומר המציאות אינה שחורה וללא אובייקטים, אלא מלאה באובייקטים שונים) בגלל שחסר לו חלק מסוים במוח (או קישוריות מסוימת בין חלקי המוח). בסריקות fmri שנעשו הראו קישוריות גבוהה ויוצאת דופן בין חלקי המוח בזמן החוויה הפסיכדלית, וזה אולי אומר שהם מבינים משהו שאנחנו לא מבינים. איך מתמודדים עם הטענה הבאה שיכולה לבוא מאנשים שחוו את החוויה (שדרך אגב, רובם ככולם מדברים על אותם דברים במהות שלהם): "כפי שאתה לא יכול להסביר לעיוור מה זה אדום, כך אני לא יכול להסביר לך מה זה "הכול אחד", אך כפי שאתה בטוח שהאדום שאתה רואה קיים, כך אני (ורבים נוספים כמוני) יודעים על מה מדובר כאנחנו אומרים "הכול אחד" וזה בהחלט המציאות. כדי לדעת, תצטרך להתנסות".

אוסיף ואציין שגם בהקשר של מוסר, אנחנו מבינים מה זה מוסר על ידי התבוננות בו. ומי שלא מבין על מה אנחנו מדברים, נגדיר אותו כפסיכופת. ועם זאת, לעולם לא נוכל להסביר לו מה זה טוב. אם כך, אותה טענה יכולה לעלות מפיהם של האנשים שהתנסו בפסיכדלים.

1. נכון. מה השאלה?
2. הסברתי שאיני מבין מה פירוש "הכל אחד". כעת אתה אומר שגם אינך יכול להסביר לי. אז אין טעם בדיון.
ואכן, הדיון הזה לא הולך לשום מקום. מיציתי.

מצטרף לתחושת מיצוי הדיון, בגלל המבוי הסתום של מונחים לא מוגדרים.
ועם זאת, אני רק אוסיף שכדי לדבר על אותה התחושה צריך להתנסות בה, כמו שכשי להבין מה זה אדום צריך להתנסות בו. ולכן אם יש משמעות לדיון, זה על הנקודה הזאת: הטענה היא שיש ידע שחווים שם שאפשר לדעת אותו רק מעצם החוויה