הערכה במימוש עצמי
שלום הרב,
האם הרב רואה מקום להערכה במימוש עצמי? כלומר, יש הרבה אנשים שמשקיעים הרבה זמן ומאמץ בשביל לכתוב ספרי סיפורת, ליסוע באופניים, ועוד. שהדברים האלה אין בהם ערך מוסרי, ולא ערך דתי. עם זאת, זה נראה שהם ממשיים את עצמם, ומהצד יש בזה איזה משהו יפה.
האם הרב רואה את זה כראוי להערכה?
בהחלט. קיבלת כישרונות ראוי לנצל אותם. לכתוב ספרות טובה זה גם בעל ערך לסביבה. לרכב על אופניים זה ספורט שגם לו יש ערך. לגבי פעילות שלא תורמת מאומה לסביבה אבל אתה חש מסופק ממנה, ספק בעיניי אם יש לעיסוק בה ערך. אבל כמובן למה לא לעשות זאת כדי להרגיש טוב?! מעבר לזה, עמידה באתגרים זה אתגר שמפתח את האישיות.
יש גישה שאומרת שהאדם בא לעולם הזה בשביל לעבוד את ה', ועבודת ה' היא הערך הכי חשוב. לכן, כל עשייה שהיא לא מוסרית או לא דתית, היא פחות טובה מאשר לעבוד את ה'. האם הרב לא חושב שעמידה באתגרים תרומה לסביבה, הם פחות חשובים מאשר עבודת ה'?
לא כתבתי מה יותר חשוב ממה. שאלת אם אני רואה חשיבות בדבר, ועל זה עניתי. השאלה מה חשוב ממה היא כללית מדיי. אם יש לך שאלה קונקרטית, אתה מוזמן להעלותה כאן לדיון.
חוץ מדברים הכרחיים שבהם צריך להשקיע, כמו עבודה, שינה ואוכל, וגם בהם רק את המינימום הנדרש, האם צריך להשקיע את שאר הזמן בלימוד תורה, או שיש מקום להשקיע את הזמן בדברים אחרים כמו מימוש עצמי?
בהחלט יש מקום להשקיע בדברים אחרים. פנאי הוא דבר לגיטימי, וכאמור השיר: ומותר ומותר ליהנות…
ההנאות הן קודם כל דבר לגיטימי, ומעבר לזה הן גם נחוצות לחיים בריאים ותחושה טובה. זה לא סותר את העובדה שככל שאדם מתמקד בדברים החשובים הוא במעלה גדולה יותר.
סתם פנאי הוא לא ביטול תורה?
(מדובר על פנאי שלא נועד כדי לגרום לך ללמוד תורה יותר טוב אלא סתם כדי להנות)
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer