הערכה לאדם.
שלום הרב.
בהקשר לטור האחרון עלתה לי שאלה,בדרך כלל אני מעריך פילוסופים רבנים או מדענים יותר מאשר זמרים ספורטאים או שחקני קולנוע כיוון שתמיד סברתי שהראשונים מיוחדים בזכות עצמם ומה שהם עושים לעומת זאת האחרונים הם סך הכל קיבלו מתנה משמים אין בהם עצמם משהו מיוחד.
אבל מצד שני גם הראשונים קיבלו את כישרונם ונטייתם לעניינים הללו כמתנה משמים אז במה אילו עדיפים מאילו(להוציא את הרבנים אולי המדענים והפילוסופים עושים טובה לעולם שלא שונה מהותית משחקנים ומוזקאים שניהם מעניקים הנאה למין האנושי אז במה אילו עדיפים מאילו אם בכלל).
אני חושב שיש הבדל בין התחומים. הראשונים חשובים יותר מהאחרונים. אבל האדם זכאי להערכה בכל התחומים אם הגיע להישגים והתאמץ לשם כך. מטרת הפרס היא עידוד של הציבור להכרה בתחומים ובחשיבות ההשקעה. לכן גם אם האדם מכל התחומים הללו זכאי באותה מידה, התועלת של הפרס לא דומה. יש עניין לעודד אנשים לתחומים הראשונים יותר מאשר לאחרונים.
מנג צו, החכם הסיני הגדול ביותר לאחר קונפוציוס, עשה את ההבחנות הבאות:
1. מי שמשפיע עלינו לחבב אותו בשל מידותיו הטובות הוא אדם טוב.
2. מי שהוא אמתי בינו לבין עצמו (כלומר שטובו חלק מעצמו) נקרא אדם אמתי.
3. מי שטובו מקיף ויציב נקרא אדם יפה.
4. מי שטובו מוצג באופן שופע ומבריק נקרא אדם גדול.
5. כשאדם גדול נהפך לגמרי להיות מהות הטוב, הוא נקרא חכם.
6. כשחכם נשגב מבינתנו, הוא נקרא אדם רוחני.
לדעת החכמים הסינים, רק האדם הגדול, החכם, והאדם הרוחני,באמת ראויים להערכה. והמקבילים לכך ביהדות: הצדיק, החכם, והחסיד.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer