"הפנמה" של ידיעה

השאלה שלי באה על הרקע שבאחד השיעורים שלך הסברת את המצוות של אהבת ויראת ה' כמצוות על ידיעה בלבד, וכן הסברת את הרמב"ם המפורסם בהלכות תשובה י, ג על אהבת ה' בדומה לאהבת אשה, בנוגע לידיעה שכלית בלבד, ללא רגש.
לכן הבנתי שלדעתך אין שום ערך לשום רגש (נדמה לי שגם אמרת את זה).

כעת, אם גם לדעתך יש ערך מסויים להשפעה של הבנות שכליות על הרגש, האם לדעתך ניתן לפרש את "מצוות יראת ה'" כעל מצווה על התבוננות שכלית שמביאה להפנמת הידיעה ולהרגשת יראה פנימית חזקה מלעבור על מצוות ה', שהוא האלוה?

כמו כן, האם לדעתך יהיה נכון לפרש את הרמב"ם שם כדרבון ("האהבה הראויה") או כמצווה על הפנמת גודלו של ה' באמצעות השפעה שכלית על רגש האהבה שלנו (=הפנמה באמצעות רגש האהבה)?

למעשה, זה מה שמוסבר בשיטת חב"ד

אפשר בהחלט לפרש כך. זה בדיוק הפירוש שלי. אבל גם לפירוש זה התוצאה הרגשית היא תוצאה ולא מהות העניין. מה שבידינו הוא העבודה השכלית שמחוללת את הרגש הזה. אם למשל יש מישהו ללא ממד רגשי, עדיין הוא יוכל לעשות את אותה עבודה ורק התוצאה לא תתחולל אצלו.
כתבתי לא פעם בעבר שהרגש יכול להיות ביטוי לעבודה שכלית שלה עצמה יש ערך.