הצו הקטגורי
עלתה לי שאלה בדיון עם חבר.
נניח ואתה חי ביקום שבו אפשר לגנוב מכל אדם רק פעם אחת. האם ביקום כזה המוסריות של גניבה מבחינת הפרט משתנה לפני ואחרי שגונבים ממנו (אם הוא משתמש רק בצו הקטגורי כמקור למוסר)?
לפני שגונבים ממנו הוא יכול לחשוב "אני לא רוצה שיגנבו ממני ולכן הייתי רוצה שזה יהיה חוק כללי" וכו', אבל אחרי שגונבים ממנו אז את הנעשה אין להשיב, לכאורה כבר לא אמור להיות אכפת לו לגבי גניבה (אם זה מוסרי או לא). זה נשמע לי די מוזר שאדם חושב שמשהו לא מוסרי, ואז כשהמשהו הזה קורה לו אז הוא כבר לא רואה את זה כלא מוסרי.
מה דעתך?
אני לא בטוח שהבנתי את השאלה. נדמה לי שאתה מזהה את העיקרון הקאנטיאני עם הלל הזקן (מה ששנאוי עליך לא תעשה לחברך), אבל זה זיהוי שגוי. קאנט לא אומר לך לא לעשות את מה שאתה לא רוצה שיעשו לך אלא את מה שאינך רוצה שיהיה לחוק כללי. גם בעולם כזה איני רוצה שזה יהיה לחוק כללי, גם אם אני עצמי לא אנזק מזה.
למה אחרי שכבר גנבו ממך לא תרצה שזה יהפוך לחוק כללי?
כי אני לא רוצה שיגנבו מאחרים. אני גם לא רוצה לחיות בעולם שבו גונבים (וגם אינטרסנטית: כך יחשדו גם בי ויחששו שאני גנב).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer