הקשר הגילוי והקשר הצידוק
אני מנהל כרגע איזה שהוא דיון בקבוצת ווטסאפ .עוסקים שם בהגשת ממנים למנחים שאינם שומרי תורה ומצוות.עלה הדיון אם יש בזה הכשלה של החילוני. הבאתי את תשובת הרב בנושא שאולי אפשר להגיד שאין אפשרות להכשיל חילוני בעבירה.
משתתף אחד בדיון התרכז בהקדמת הרב לגבי הרציונליזציה של האינטואיציה באמצעים הלכתיים,טוען שהמוטיבציה של הרב פוסלת את הדיון מראש.
עלתה בי השאלה האם החילוק בין הקשר הגילוי והצידוק רלוונטי גם בהלכה,או שיש רבדים נסתרים בפסיקת הלכה שנפגעים מכוחה של מוטיבציה "רפורמית" או לא אורתודוקסית
ההבדל ביני לבין אחרים הוא שאני שם את זה על השולחן. זה קורה לא פעם גם אצל אחרים.
מעבר לזה, ההבחנה בין ההקשרים קולעת מאד גם בהקשר זה. השאלה היא האם דבריי ונימוקיי מחזיקים מים ולא מה המוטיבציה שלי. מדוע המוטיבציה רלוונטית? אבל האמת ממי שאמרה.
אותו מתדיין כנראה מתייחס לדברי רבנים כמקור סמכות, ולכן הוא פוסל אותם מכוח הנחות ומוטיבציות שגויות (בעיניו). אבל בעיניי דברים צריכים להיבחן לגופם, והמוטיבציות ממש לא רלוונטיות. כך בתורה וכך גם בכל תחום אחר.
תודה לרב על התשובה.
שאלה נוספת ובאותו עניין ,מה פשר המושג "להכשיר השרץ בקנ טעמים"? האם לא מדובר במצב בו הקשר הגילוי הוא טרייף?
או שזה לא קשור?
לא שאני יודע איך ומי מחליטים מתי המוטיבציות הן טרייף.
אבל לצורך הדיון
מה זה קשור להקשר הגילוי? אתה מתכוין שהוא מחפש טעמים כדי להגיע למטרה שהיא הכשרת השרץ? אבל זו נעשית מטעמים אמיתיים, כפי שהסביר מהר"ל. אז למה זה משנה שהוא מוצא אותם בכדי לטהר את השרץ?
לצערי לא מכיר המהרל בנושא ואשמח להעמיק.הרב יכול להפנות למקור?
תודה רבה
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer