הראיה האונטולוגית

שלום הרב!
אני יודע שכבר ניסו רבים וטובים לפני להתנגד לראיה הזו, בחיל ורעדה אנסה גם…
זה שהראיה האונטולגית במין קסם גורמת לכך שניהיה מוכרחים להסכים, שבשיכלינו ישנה אמירה שאומרת שיש במציאות אלוקים, זו עובדה. אך השאלה האם באמת זה מצב שיכול להיחשב לראיה? האם באמת הוכח לנו משהו והשתכנענו בו?
הרב כתב פעם שלא תתכן סמכות פורמלית על עובדות (טענה שאני מסכים לה מאוד…) משום שזה לא יעזור שאומר בפי שיש גן עדן,(לדוגמה) אם בתכלס בתוך תוכי אינני מאמין בכך. האם המצב כאן לא דומה? אני אומר בפה שיש אלוקים אך האם השתכנעתי בכך? (בניסוח מוזר הייתי אומר, שהראיה האונטולוגית היא אומנם ראיה אך כנראה זו לא ראיה שמתאימה לבני אדם משום שהם לא משתכנעים ממנה…)
ומכיוון שונה, לכל אחד מאיתנו יש איטואיציה בסיסית שהראיה האונטולגית שגויה רק שאיננו מצליחים להניח את האצבע על הבעיה שלה, מדוע שלא נמשיך ללכת אם האינטואיציה הזו? למה שנוותר עליה?
אני יודע שאפשר לשאול עלי שאם כן כל מקום שיוכח משהו נגד האינטואיציה שלי אוכל לטעון את זה, דבר שהוא לא סביר כלל, שהרי הרבה דברים מוכחים נגד האינטואיציה שלנו ואנו מקבלים אותם כאמת מוחלטת. אך נראה לי לחלק בין כל מקום למקרה דנן, בכל מקום, צורת הראיה מקובלת עלי, המסקנה היא זו שמפתיעה אותי ומאתגרת את האינטואיציה שלי, בכה"ג מכיוון שאני מסכים לראיה אין לי ברירה אלא לקבל את מסקנתה. אבל במקרה שלנו המסקנה (יש אלוקים) לא נוגדת את האינטואיציה, מה שנוגד את האינטואיציה הוא הראיה עצמה, אם כן מה מכריח אותי לקבל את מסקנתה ולשלול את האינטואיציה שלי (ושל כולם…) שאומרת שהראיה שגויה? (לשון אחר… אפשר לומר שהראיה האונטולוגית אומנם מוכיחה שיש אלוקים אך זו טענה טריוויאלית בנידון זה, משום שעיקר הנידון הוא, האם הראיה האונטולוגית היא ראיה אמיתית, או שמא היא סתם תעלול לוגי ריק כפי שהאינטואיציה מרגישה, בשביל לדחות את האינטואיציה צריך להביא ראיה הנוגעת למישור הדיון הזה עצמו.) 
אשמח מאוד לשמוע את דעתך, ותודה רבה שאתה מקדיש מזמנך…