הראייה האונטולוגית לקיום הפילוסופיה

בטור 364 על ראיות אונטולוגיות כתבת כי "ניתוח לוגי והגיוני של הגדרת מושג בהחלט יכול להניב תובנות על העולם, שהרי מדובר בתוצר של תצפית ולא בחשיבה טהורה. הניתוח של הטענה "אני חושב" אינו אלא התבוננות במושגים שמעורבים בה (הליכי החשיבה), ולכן מהניתוח הזה אני יכול עקרונית להגיע לתובנות שמכילות מידע על העולם. אמנם לדעתי לא סביר שאגיע כך למשפטי קיום על העולם (כמו קיומי שלי, הקוגיטו, או של אלוהים, הראיה האונטולוגית), שכן התבוננות באידיאה לא יכולה להוכיח לנו את מימושה בעולם. ואכן הראיתי שגם הקוגיטו (בטור הקודם) וגם הראיה אונטולוגית (בשיחה הראשונה של המצוי הראשון ובמחברת הראשונה) לא מחזיקים מים. לא מדובר שם בטיעון אונטולוגי באמת. אבל טיעונים כמו אלו שהביא שטייניץ (שלילת המשולש העגול בברקלי), שמטרתם לשלול את קיומם של אובייקטים או עקרונות מכוח סתירות שיש בהם, על פניהם יכולים להיות בהחלט קבילים. אני מתבונן בעולם האידאות ורואה שאין אידאה כזאת, ומסיק מכאן שהיא גם לא יכולה להתממש (אין מה שיתממש). כך למשל אני רואה סתירה בין האידאה של קיר שעוצר כל פגז לאידאה של פגז שחודר כל קיר, והן לא יכולות להתקיים יחדיו בעולם האידאות ולכן גם לא  להתממש בעולם שלנו. לעומת זאת, זה שיש אידאה שמוגדרת היטב לא אומר בהכרח שהיא מתממשת, ולכן התבוננות עליה לא תניב משפט קיום. נדמה לי שיש אסימטריה בין משפטי קיום למשפטי אי קיום". 
בסוף מאמרך על הראייה האונטולוגית לקיומה של הפילוסופיה כתבת כי "אני מותיר לקורא את השאלה האם הראיה האונטולוגית הזאת היא מושגית בלבד (כלומר נובעת מניתוח מושגי גרידא בלי להיזקק להנחות), או שהיא מבוססת על כמה הנחות (אמנם לא עובדות חושיות מדעיות)". כשקראתי את הטור חשבתי כי אתה פונה אל עבר אנליזה מושגית בלבד, אך לאור הערה זו והקטע הראשון שהבאתי נראה כי אתה כן רואה גם בהוכחה לקיום הפילוסופיה (או ליכולת התממשותה בפועל) כראייה המבוססת על הנחות, ואם אכן כך הדבר שאלתי היא מה הן אותן הנחות?