השוכר עידי שקר

תודה . אשמח להסבר מה הפירוש לממוני גבך. במקרה זה מקבל הממון נסע למדינת הים {תוספות}. הכסף אינו נמצא אצל השוכר.

לא משנה. הכסף בעולם ולא אצל העדים. "ממוני גבך" זו תביעה שיסודה בדרישה למסור לי את כספי שאצלך, להבדיל מתביעה לפיצוי (כמו בנזיקין).

אז למה הגמרא מדברת על השוכר עדי שקר לחבירו ולא על המעיד עדות שקר לחבירו? אני הבנתי שמדובר שהעדים גם נסעו למדינת הים אבל אם הם היו פה הם היו חייבים בדיני אדם (והם יתבעו את הכסף מהאדם שזכה בכסף על פי עדותם)

כי מדובר שם על מקרי גרמא בנזיקין.

יכול להיות שלא הבנתי מה הרב ענה. השואל שאל למה העדים פטורים והרב ענה שהם פטורים כי זו תביעה של ממוני גבך. אבל גם לפי זה העדים צריכים להיות חייבים בדיני שמיים. הרי לא יכול להיות שהעונש שלהם פחות חמור ממי שרק שכר אותם. אז לפי זה הגמרא הייתה צריכה לביא את המעיד עדות שקר לחבירו שזה מקרה יותר פשוט. אלא אם כן במקרה כזה העדים חייבים בדיני אדם ולכן הגמרא לא מביאה את המקרה. אז התשובה לשאלה של השואל למיטב הבנתי היא שהעדים חייבים בדיני אדם אבל הם לא נמצאים ולכן החיוב עובר לשוכר אבל רק בדיני שמיים כי הוא רק גרם.

באמת יש לדון בזה, שכן אמנם השוכר גרם להיזק שהם עשו, אבל גם העדים הזיקו רק בגרמא (שהרי הם לא הוציאו ממנו ממון בידיים). ואולי הגמרא רצתה לחדש שגם השוכר חייב בדיני שמים ולא רק העדים, למרות שזה גרמא רחוק יותר.
יתר על כן, יש לדון כיצד התגלה ששיקרו? אם הם הוזמו אז הם חייבים לשלם מדין 'כאשר זמם' (אף שכאן זה גם עשה, בממון אולי הזוממים נענשים גם כשעשו בפועל), ולכן אולי לגביהם זה פשיטא.
אבל צריך עוד לעיין בזה.

תודה רבה גם לך יהונתן על חידוד הדברים