השתדלות והשגחה בהגות החזו"א

מהרש"א כותב באיזה מקום שתפילה עצמה היא בגדר השתדלות "טבעית"

דוד- תפילתו של אדם קורעת מחסומים גדולים!
גם במובן החיובי השפעת הדיבור היא מכרעת. מבחינה רוחנית דיבורו של האדם מגיע רחוק מאד. תפילתו של יהודי מסוגלת לבקוע רקיעים ולהגיע עד כיסא הכבוד. כמו כן, בזכות לימוד התורה ובזכותם של לומדי התורה – העולם מתקיים. כל מילה שהם הוגים בלימוד התורה מביאה שפע ברכה והצלחה לעולם.

עולם ומלואו תלויים בדיבור הן לטוב והן למוטב. אשרי האדם המשתמש בדיבורו ככלי מחזיק ברכה ומדבר אך ורק דיבורים חיוביים, דיבורים שאינם פוגעים ואינם שליליים, דיבורים שכלולים בהם ערכי חסד, רחמים, קדושה ותורה.
צוטט מ "להבין" אתר בקישור
http://www.lehavin.co.il/Index.asp?ArticleID=1913&CategoryID=321&Page=1

—–
ולגבי נקיטת האצבע וכולי- זה מעיד על השגחת ה', שגם אם יש בחירה, והאדם ראוי להצלה, הקב"ה לא ייתן לרשעים לפגוע בו. וזה מה שכתוב: "כי מלאכיו יצווה לך – לשמורך בכל דרכיך".

הרב, מה יכולה להיות הסיבה ה"סבירה" ביותר להתעלמות ה' מאיתנו, חסידיו? אילו היינו יודעים התשובה- היינו מסוגלים להרבה דברים

דוד, אם התפילה היא השתדלות טבעית אז איני יודע מה אינו טבע. וממילא המונח "טבע" איבד את משמעותו, ומכאן שגם דברי המהרש"א חסרי משמעות. הרי אם הכל טבע אז אין משמעות לומר שמשהו הוא טבעי.

מושה, כפי שכתבתי כאן לא פעם, להבנתי "התעלמותו" אולי נובעת מזה שאנחנו כבר ילדים גדולים ועלינו לנהל את עניינינו בעצמנו. בדיוק כמו שאבא "מתעלם" מילדיו אחרי שגדלו (כלומר לא מנהל להם את ההחיים במקומם).

הכוונה היא שלפעמים כך היא הגזירה, אם אדם יתפלל יקבל, אם לא, לא יקבל.

אז זו גזירה או טבע?

הרמח"ל האריך למעניתו לבאר, שמאחר והעולם נאצל מאין סוף רוחני, שרשי כל מה שיש בגשמיות הם ברוחניות. וישנם דרכים להשפיע על השרשים הרוחניים של המציאות, ועל ידי זה תשתלשל ההשפעה בעולם הפיזי. וזה פשר הכישוף והשפעה בשימוש ב"שמות" וקבלה מעשית.
וכן ב"נפש החיים" התבאר, שהתפילה הקבועה נתייסדה על פי הקבלה, שעצם המילים גורמות לפעול את תוכנן במציאות הגשמית. וכן ההשפעה הסגולית של כמה מהמצוות למשל תקיעת שופר. ואכמ"ל. ודאי לרב ידועים הדברים.

ורמב"ן בכמה מקומות, שהשפעת כל המצוות על המציאות החומרית היא בדרך זו

וודאי יש בנותן טעם לשבח להוסיף את דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא "ואין חלק לאדם בתורת משה, עד שנאמין שכל דברינו ומקרינו הם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם כלל וכלל. אלא אם יקיים המצוות יצליחנו שכרו, ואם לאו, יכריתנו ענשו"

דוד, אני אכן מכיר הכל. אבל כשנשאלת שאלה צריך לענות עליה ולא לצטט. אתה מוחק את ההבדל בין טבע לנס ובכך מייתר את הדיון. ואם תרצה לומר שגם רמב"ן ורמח"ל ונפה"ח עשו זאת – לבריאות.

אני מבין את החזון אי"ש, שגם השתדלות שהיא בדרך הטבע, צריך לקיים כמצווה דתית, ולא שיש בזה ערך עצמי. לכן במקום "דמצי מעכב", עליו לעכב, ואם לא, עלול להפגע על זה שלא קיים את מצוותו לקיים את חובתו הדתית לדאוג לרכושו.
וכן ברבינו בחיי בשער הבטחון, מציע לקיים את מצוות הדאגה לאשתו ולבניו כמצווה דתית, ולא כהשקעה בהם. ואם יקיים כהשקעה, ענשו שיתאכזב. וכך המציאות…
וכן מצוות המלחמה, ברמב"ם, לקיימה כמצוה דתית. "ולא יתן דעתו לא באשתו ולא בבניו, אלא לקיים המצוה". ולא כמקובל "מלחמה על המולדת". ואז מובטח לו שלא ייהרג במלחמה. שלא כדרך הטבע.

אכן, ההסבר שלי מייתר את הדיון. וקושיא מעיקרא ליתא. אכן מיתקנו את הגבורות בשרשן. בלי "הנחת המבוקש" נוסח "איך נח בנה תיבה, אם היה סגי נהור"

חג שמח
הרב אמר התעלמות ה' נובעת מבגרותינו. אז מה הרב חושב היתה הסיבה לשואה? ואיפה האזהרה לפני הענישה? מה היה חטאינו העצום ש"גרמנו" להשמדת 6 מיליון נפשות?
בעצם מה שאני מדשדש פה הוא למנוע השואה הבאה, גם בזמנו היינו בשיא הפריחה ועשירים ובעלי עמדות ופיתאום בום חטפנו שואה כאילו משום מקום.
ובל נתעלם מכל האזהרות ה"קטנות" שמתרחרשות בעולם, פיגוע פה פיגוע שם (בחו"ל) פיצוץ פה פיצוץ שם וכולי..
העוון הזה חייב להיות משהו שהבוגר יודע היטב, כפי שתיארת.
לדעתי, שאתה לא אוהב אותה, מניעת הקמת הסנהדרין היא המניע/המסובב הבא לאסון נוסף. גלי (אדוותי) או שואתי.

אתה מזכיר לי סיפור ששמעתי פעם על הרב חיים קנייבסקי (מתברר שיש לו חוש הומור). בא אליו פעם אברך שפרצו לו למכונית ושאל מה עליו לתקן? במה הוא חטא? ר' חייים ענה לו שעליו לתקן את התייחסותו לסגירת דלת המכונית. ודפח"ח.
ולענייננו, הסיבה לשואה היתה החלטתם של הנאצים להרוג יהודים. אין כאן חטא ולא עונש ולכן לא צריך אזהרה.
באשר להסברים שלך, אני נוטה לחשוב שיותר סביר שהשואה היתה עונש על כך שלא פדינו פטר חמור ולא בדקנו בסימני דגים כשרים. אבל צדיק באמונתו יחיה.

גם לך יש חוש הומור לא קטן. אבל הפעם לא מתאים כי אני רציני.

מצד שני אתה ומר שהאברך אשם ויכל למנוע הפריצה ומצד שני אתה אומר שהגרמנים רצו להרוג יהודים יענו אין מה לעשות- תחליט.

לדעתי לא תוכל להיתעלם.

אני טוען ועוד רבים כמוני ולא כמוך, שכל פיגוע בעולם הוא איתות רציני לנו, חבל שלא מקימים סנהדרין ופותרים עיות ונראה שהשינאה כלפינו פוחתת. כי כששם ה' נקרא עלינו אז האויבים מפחדים. ולדעתי צדיק וגם רשע באמונתו יחיה. ובמיוחד רשע כי אולי "חי" על ח-ן העוה"ב.

תודה. לא הבנתי מה רוצים שני הצדדים השניים שהבאת. האם לדעתך יש סתירה ביניהם? מהי? לכל אחד יש בחירה, הפורץ והנפרץ, הרוצח והנרצח. כעת מה שיקבע הוא מי יותר חזק או מוכשר והנסיבות.

לזה בדיוק כיוונתי
כל דאלים גבר
ברגע שאמרת "והנסיבות" השלמת את כל הכרעת המאזנים לטובתי כי אני אומר כפי שחז"ל אומרים הנסיבות הן שימיטו עלינו אסונות והן שימנעו מאיתנו אסונות דהיינו מעשיך יקרבוך להשגחתו יתש"ל ומעשיך ירחקוך. הרי ראית איך החזק משתנה בהתאם לנסיבות היטלר היה חזק ובטוח בעצמו אבל כל זה השתנה במשך המלחמה כפי שפרעה בטח בכוחו ובסוסיו ובפרשיו וזה לא עזר לו כך שה' סיבת הסיבות קובע.